פרוזה. זיכרונות. כותבת לעצמי ...

חוץ מזה שאת כותבת וכאן אוהבים וקוראים אותך כל יום,

והמון המון סליחה על הפיגור שלי בנוכחות והתגובות ,

אם החמצתי שיר שלך מקווה שתסלחי לי.

הוא היה חולה

אחכ' אני הייתי חולה.

ואז היה צריך לטפל בכל הדרוש.... 

<לב> סולחת, ברור! <לב> מאחלת בריאות לך, לכם,, רחל אהובה. <לב>

זה לא רק לעצמך רבקה יקרה, הכתיבה היא אלמותית והכל נמצא כאן ובמחברותיך בוודאי. כאבו לי מאוד הדברים שכתבת ואני מבינה את התסכול. והכי חשוב-את עדיין פה ועד 120 שנה. אוהבת אותך מאוד מאוד. 

<לב> ואני מודה לך על כךְ מאוד, מאוד, גליתי יקירתי. <לב>

ואלה דפי המשאלות

ובינות השורות ,רוך טמיר נעלם-אבוד

געגוע

<לב> <לב> <לב>

הייתי מתאווה לקרא כל מילה!!

הגם שבכל מקרה את והכתיבה 

הבאמת ייחודית שלך ייזכרו בלבי 

תמיד.

<לב> אודי יקר, תודה ענקית לךָ! <לב>

שתי משאלות, הראשונה התקיימה , את המחברות  מזמן זרקת כך שמה שהיה כתוב בהן אף אחד כבר לא יקרא.

נשארה המשאלה השניה המתקיימת עוד בחייך , כאן  בדרך המילים את כותבת ואנו קוראים את השירים ומאמינים שזה יימשך עוד הרבה הרבה שנים.

תודה רבקה יקרה על השיר שכתבת על המשאלות שלך ביחס לכתיבה האישית.

לילה טוב

שמוליק

<לב> תודה רבה-רבה על דבריךָ, שמואל יקר. <לב>

האם זה שייך ליצרי ההרס המצויים בנו?

<לב> זרקתי אֶת היומנים האישיים, לא אֶת כְּתָבַי ... <חיוך> <לב>

רבקה אהובה

****************

את יומנייך השלכת ...

מידי יום את כותבת ומעלה

לדרך המילים משירתך היפה

ואנו נהנים מכתיבתך הייחודית והמשכילה.

יומני היקר  !!!

שנים ניהלתי יומני חיים

שומרת עליהם בקנאות.

לא מצליחה לקרוא את כתב ידי

מלפני חמש עשורים,

הכל קטן, קטן וצפוף.

מברכת אותך להמשך עשייה וכתיבה פוריים

ואנו פה באתר נמשיך להתענג מפרי עטך.

חיבוק ללילה שקט ונעים רבקה'לה

אוהבת מלאאאאאאאאאא

עליזה.

<לב> עוד תפענחי מה כתוב בהם, עליזה אהובה. <לב> תודה רבה לךְ על העידוד! <לב>

בעיה רצינית 

המחנכים לא רצו להתאמץ

מול הכתב הזעיר שלי,

אולי עם זכוכית מגדלת, אולי  ...  ???

יום קסום רבקה אהובה לי.

.

אולי. תנסי. זכוכית מגדלת יכולה בהחלט לעזור לךְ. 

אני מאחלת לךְ שתצליחי. בכל לבי. 

המשך יום נעים, עליזה אהובה. 

שלךְ, 

רבקה

---

<לב> אני לא בדיוק "רק על עצמי לסַפר ידעתי" , גדי יקר. אבל בעצם, גם זֶה נכון. <חיוך> <לב>

זועק, מתקשה להשלים, דואליות - את עדיין ממשיכה לכתוב לעצמך כמו בימים שכתבת יומן מתוך ידיעה שלעולם לא יקראו את מה שכתבת או של שיקראו אחרי מותך ומתקשה להשלים עם כך.  את כותבת למגרה. תודה רבה לך רבקה היקרה, יום קסום.

<לב> לא כותבת למגירה בכלל-בכלל, דני יקר. <חיוך> זהירוּת, עם הקביעוֹת שלךָ! <חיוך> <לב>

ביומן האישי הכתיבה באה מתוך התחשות הפנימיות ומתוך מה שאנו עוברים וחווים, בפירוט ולפעמים בפירוט יתר ובלשון ברורה לגמרי. 

בשירה ההליך הוא זהה, רק שבשירה אנו מתמצתים את הכול לעיקר. 

ואת זרקת את המחברות ההן של היומן האישי ובכך פתרת את ענין המשאלות, יקראו או לא, והעדפת שיקראו את שירייך, וכאן כל אחד מבין משהו אחר והכול ניסיון פענוח השיר הוא נכון. 

ולך נוח יותר עם השירים, שאמנם גם הם סוג של חשיפה, אך חשיפה יותר מעורפלת..

נפלא רבקה יקרה   

<לב> יקי אהוב, יש לי בעיות עם ההקלדה... <חיוך עצוב> אני מעדיפה פרוזה, סיפורת, נובלות, רומנים, אבל זה-מה-יש. <לב> תודה רבה-רבה לךָ! <לב>

רבקתי היקרה,

איזה מזל, הספקתי לראות לפני שדבריך עבור לדף הבא.

אני כל כך מבינה, אני כל כך יודעת.

פעם כשהייתי ילדה כתבתי יומן

מחברות מוסתרות בתחתית המגרה

ואז גיליתי שמדי פעם אמא שלי - מציצה

אז השמדתי את היומנים ולא כתבתי יומן מאז.

אחר כך כשמוקי נפל ובלילה כשלא נרדמתי והרגשות עלו על גדותיהם

הייתי מתיישבת במטבח, כותבת על דף תלוש ממחברת

או על צדו השני של מתכון לעוגה, שהיה מונח על השולחן...

זו הייתה כתיבה לעצמי.

בוקר אחד אחיקם גילה כזה שיר על השולחן

ואז הוא אמר שאני אגואיסטית, איך אני לא מראה את זה לאף אחד....

אז התחלתי לשתף.

בלי שיתוף שולחת לך חיבוק ונשיקה

נורית שלך.

<לב> נוריתי יקירתי, טוב שהגעת לכאן! <לב> וטוב שסיפרתְּ לי, <חיוך> ועוד יותר טוב שהחיבוק הוא בלי שיתוף. <חיוך> שולחת חיבוק פרטי מאוד רק לךְ, נוריתי. <לב>

 לך לנו זה כבר לא ישנה הרבה לאחר מותנו-כך עדיף-

כך אומר ההיגיון

ואת רבקה מציאותית  בהחלט-בוחרת באפשרות השניה

כל הטוב בעולם ושפע בריאות מכל הלב

באהבה רבה

ממני מרים

<לב> מרים אהובה, תודה רבה-גדולה על דברייךְ! <לב> אוהבת אותך מאוד-מאוד. <לב>