נקודה בחיי: הפרופסור

שיגלי ההוא . לפעמים יוצא להם. בהפוכה. 

אני לא יודע אם זה אותו שיגלי , אך בשנות השבעים  הספר של שיגלי בתחום התכן המכני  היה האורים והתומים בפקולטה למכונות בטכניון.

שיר  זיכרונות כתבת צביקה היקר  על אותה נקודה בחייך שלא אהבת לזכור.

יום טוב ומבורך

שמוליק

ראיתי מול עיני פרופסור קשוח, אטום, חסר רגשות. והמסר שהעביר צורם בעוצמה אדירה! 

בציר הזמן של חיינו 

משאירים בנו אותות וצלקות

.

מה שסיפרתָּ כאן - קשה. קשה מאוד. 

היו, יש ויהיו כמוהו. 

ברשותךָ: 

נראה לי מוגזם להסתמך על אחד כמוהו כדי להפסיק 

להאמין באדם. 

(מחשבה, תו לא.)

תודה רבה-רבה, צביקה יקר. 

בכל זאת, רק טוב!

רבקה

---

צודקת. חוסר האמונה טבוע מילדותי

עצוב שזה מה שלמדת מהפרופסור שלימד אותך

זה שבכתה עבר ורק ביקר ולעג

לעג צורב שנצרב בנשמתך

את שמו שכחת

אבל לא את לעגו ופגיעתו הרעה.