"הֶעָבָר הוּא זִיכָּרוֹן - זִיכָּרוֹן הוּא דִּמְיוֹן" - לבמת הדיון

תודה גדי ידידי

אני אוהבת לשבת על ספסל בעיר

שְׁנֵי תְּאוֹמִים

עַל עֲבָרָם מַבִּיטִים

אֶחָד רוֹאֶה

שָׁם אֵם אוֹהֶבֶת

שֶׁבּוֹ הִיא רַק תּוֹמֶכֶת

וְהַשֵּׁנִי לֹא רוֹאֶה דָּבָר

אַךְ הֶעָבָר אוֹתוֹ עָבַר

שֶׁרַק בַּדִּמְיוֹן נִגְמַר...

כל אחד רואה מהרהורי ליבו, וכך קרה ששני תאומים רואים את עברם מזווית שונה. מקסים השיר שכתבת נורית היקרה המחזק את דבריו של סוקרטס.

יום טוב ומבורך

שמוליק

המון תודה שמוליק,

אכן העבר הוא שונה בזכרונו של כל אחד.

כל אחד רואה את העבר כפי שהיה רוצה שיהיה.

מדהים איך כל אחד מן התאומים זוכר משהו אחר לגמרי מן העבר. מאמא, במקרה זה. אצל האחד זו הכמיהה לאמא, ואצל האח השני-יכולת לסגור מעגלים בקבלה מלאה. 

ומה המציאות? מה אירע שם באמת? 

נהדר השיר הזה וכל כך ממחיש את הציטטה. 

תודה אהובה שלי

תודה שראית וידעת את הקאטץ' שיש כאן

התחלתי להגיב מהסוף, וכבר חשבתי שלא ממש הבהרתי את מחשבתי

אבל את במשפט אחד קצר ביטאת את מה שאני כתבתי בארוך...

המון המון תודה.

.

:))

על ספסל בגינה יושבת אישה ולפתע מתיישבים לידה שני

קשישים (מעניין: לא שְׁתֵּי קְשִׁישׁוֹת) דומים כשתי טיפות מים, 

ו- ...

הכיוון שלי הוא פתרון קונפליקטים מן הילדוּת, כשהאֵם לֹא

ממש טובה והילד הקטן מייחל: "הלוואי שאימא שלי תמות"

ומיד מתמלא חרדות: "אלוהים, שאמא שלי לא תמות" .

יחד עם מחשבות אלה עולה מיד פתרון קל יותר: "עוד מעט 

תבוא האימא שלי האמיתית והיא תיקח אותי איתהּ ... " (זה 

הפתרון של הָאֵם החוֹרֶגֶת בסיפורים-אגדות), וחוזר חלילה. 

בקיצור, נוריתי יקירתי: 

על פי הגיל, קשה לי להאמין שיש כאן עניין של זיכרון-דמיון.  

קל לי יותר להבין שכתבתָּ משהו מאתגר, כדי לבדוק אֶת 

הנושא יחד עם קוראייך. 

כך אֲנִי חושבת. 

תודה רבה-גדולה-ענקית לךְ!

אוהבת אותך בכל מקרה, בלי חריגוֹת או חריגוּת, או חריקוֹת,

חיבוק, נשיקה, 

שלךְ תמיד, תמיד, 

רבקה

---

רבקתי היקרה המ

ון תודה.

את צודקת, הבאתי בעצם שני זכרונות

מהו הזיכרון הנכון ואם יש כאן בכלל זיכרון...

את צודקת שהשתעשתי קצת

לאן יקחו הקוראים את השיר-סיפור.

הייתה או לא הייתה.

אבל בלי דמיונות וזכרונות

שולחת לך חיבוק שהוא כולו הווה

ולכן הוא אמתי והוא קיים

וכך גם אהבתי אליך

נורית שלך.

איך זכרון של אמא 

מעורר חיים שלמים 

ואהבת אמא 

נשארת בלב לנצח 

יום קסום

המון תודה אורנה יקרה.

רישום של סיור מרגש על הכוחות שאמא יכולה לתת ועל אלה שלא זכו , נוגע, יפה 

המון המון תודה רחל יקרה.

תודה צבי.

המון המון תודה יקי יקירי.

שיר מסחרר בעוצמת החוויה שבו. גם אני זוכר את הדברים הקטנים של אמא שלי, הפיפסים הקטנים ההם. 

אהבתי מאד מאד. לפחות שפר גורלי מגורלם של שני התאומים החביבים האלה

המון תודה אודי ידידי

תודה על סיפור הזכרונות שלך מאמא שלך

אלו הדברים הקטנים שזוכרים והם כל כך גדולים.

את פוגשת תאומים קשישים, תמיד הם ביחד, את מציפה אותם בזיכרונות על אמם שנפטרה לנוכח הדמיון שלך לאמם. תודה רבה לך נורית היקרה, המשך יום קסום.

תודה רבה דני ידידי.

שווה להקשיב לסיפורים האלה שמסופרים על ספסל בגינה

תודה אילה יקרה.

מפגש שכזה

אהבה וכאב

היי ברוכה

המון תודה יצחק, ידידי היקר.

מצוינת האפיזודה הזאת עם שני התאומים הקשישים. ממחיש לחלוטין כי הזיכרון הוא סובייקטיבי ואינו קשור בדרך כלל למציאות, לאמת המוחלטת.

לזיכרונות נעימים-אדם 

המון תודה אדם,

אכן הזיכרון הוא מאד סובייקטיבי.