ביער נרקוד. 1.

על אף כל הקשיים לא היית רוצה חיים אחרים. אלה הם חייך. פה ושם היית בהחלט משנה דברים, ומנסה לחבר את החורים, אך בסופו של דבר גם התיקון הזה לא יביא עמו נחמה של ממש. 

<לב>

<לב>

לא, אינך מעוניינת בכזה. די לך באריג שלך גם אם קרוע הוא פה ושם. והטלאי המנחם צרב בי משהו בשל אסוציאציה אחרת.

להשלמת העבר-אדם 

<לב> כך גם רכֶּבֶת, רכבות ... <לב> 

גם במחורר וגם במתוקן 

מיוחד הקצר הזה 

ערב נעים אהובה

<לב> <לב> <לב>

את הזיכרונות של הריקוד איתו את לעולם תזכרי , ואם צריך קצת מתקנים  אך לא משנים , ככה זה עם הזיכרונות של החיים.

מקסים ההגיג הקצר שכתבת רבקה יקרה על הזיכרונות שבלב נמצאים.

שבת שלום ומבורך

שמוליק 

<לב>

בחוט דק את מתקנת את החורים בזכרונותיך, מבלי לקחת בחשבון את אחרים ולא ישאר מקום להדבקת טלאי מנחם. לא רוצה ליצור סריג חדש. תודה רבה לך רבקה היקרה, שבת טובה.

<לב>

<לב> יקי אהוב, תודה ענקית לךָ! <לב>

מאד אהבתי את שירך- ויש במחשבותייך   עניין של חכמה-

את לא חיה בעולם של דמיון- אלא רואה היטב את המציאות 

 ואת מבטאת זאת באופן ברור-

בשירתך היפה- מסר של אדם המסתפק במועט.

 ובכך את מעצימה את מידת הענווה- מידה נפלאה שאותה מזכיר הרמב"ן באיגרת המפורסמת לבנו.

 הנה  קטע:

"כַאֲשֶׁר תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הָעֲנָוָה, שֶׁהִיא מִדָּה טוֹבָה מִכָּל מִדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֵקֶב עֲנָוָה, יִרְאַת ה'".
וּבַעֲבוּר הָעֲנָוָה, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הַיִּרְאָה, כִּי תִתֵּן אֶל לִבְּךָ תָּמִיד: מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאַן אַתָּה הוֹלֵךְ";

 יישר כוח!

 אני מברכת אותך: במיטב הברכות והישועות.

 בברכה

 ובאהבה רבה

 שבת שלום ומבורך.

אהובה.

<לב> אהובה יקרה, מורתי האהובה, תודה רבה-רבה-גדולה על דברי הרמב"ן על איחולייך! <לב> שבת שלום ורק טוב לךְ, מכל הלב. <לב>

את כבר רגילה לסריג הישן

הוא מונח על הגוף כל כך טוב

לא לוחץ.

אז מה אם יש בו חורים.

חורים אפשר לתקן, פעם הייתי בשליחותה של אמא שלי

נוסעת לרחוב אלנבי, שם היה בית מלאכה שהיה עושה "תיקון אומנותי"

החור לא נראה וגם התיקון לא, זה היה כמו חדש.

אבל אני גם, כמוך, יודעת 

שכשיעלמו החורים בזכרון, לא יוותר מקום לטלאים אחרים

כאלה שמנחמים...

.

הוֹ. 

אני זוכרת אֶת בעלי המלאכה שהיו באים אלינו, 

ובעיקר: אֶת הדוד שלי, המומחה לעתיקוֹת, שהיה מתקן 

בעדינוּת אין סוף ובאומנוּת חלקֵי ספרים, מנורות, ... 

כן, נוריתי יקירתי, 

עדיף לי הסריג שלי. למרוֹת הקושי. 

שתינו יודעוֹת שהטלאי, אפילו מנַחם, הוא טלאי... 

תודה ענקית לךְ, 

שבוע טוב לך, לכם, 

וחיבוק אוהב בדרך אלייך, עם נשיקה קלה. 

שלךְ, 

רבקה

---