פרוזה. זיכרונות. אז עוד נקרא חוף שרתון

<לב> נכון. <חיוך> מאוד. <לב>

הכי הכי הכי. 

לאהבה ולזכרון. 

ולחבור אלי....

תודה לילדה מטולדו

<לב> הילדה מקורדובה. <חיוך> <לב>

אָז קָרְאוּ לוֹ חוֹף שֵׁרַתּוֹן,

לְשֵׁם הִגַּעְתָּ עִם אֲחוֹתֵךְ

וְאֶת בִּתֵּךְ הַתִּינֹקֶת

אַתְּ מַחֲזִיקָה אָז בְּיָדֵךְ.

בְּיוֹם קַיִץ אֲבִיבִי

עַל הַחוֹף מִתְרוֹצְצִים

עִם מִינִמוּם בְּגָדִים

צְעִירוֹת וּצְעִירִים

כְּשֶׁבְּמַטְקוֹת מְשַׂחֲקִים

וּלְמַיִם  אָז קוֹפְצִים

וְעַל הַחוֹף בָּהֶם

רַק מְצִיצִים.

וִיתִי הָאָחוֹת

נֶהֱדָר הִיא  מְבִינָה

אֵיךְ לַתִּינֹקֶת אַתְּ מַרְשֶׁה

לָרוּץ שָׁם עַל הַחוֹף

אַחֲרֵי אוֹתוֹ כַּדּוּר 

כִּי זֶה מַמָּשׁ לְגַמְרֵי לֹא בָּרוּר

אֵיךְ אֶפְשָׁר לָרוּץ

כְּשֶׁהַזְּמַן לַחוּץ

בַּחוֹף עִם כָּל  הַחֲפָצִים

שֶׁלְּיָמִים נִקְרָא גַּם

חוֹף הַמְּצִיצִים..

תמונה נפלאה של זיכרון מחוף שרתון שלימים הפך לחוף המציצים ציירת לנו כאן רבקה יקרה במכחול מילותייך. אי אפשר גם לא לזכור את אורי זוהר ז"ל שאת סרטו הידוע "מציצים"   צילם בחוף ההוא.

שבת שלום וחג שבועות שמח לך ולמשפחתך.

שמוליק

ממש אהבתי את התסריט על החוף.

עם כל המהומה הרגילה מסביב.

המשפחתיות מעורבת בשוק הבשר .

הכל רותח.

צריך לשמור על הילדה.

ולאחות יש מה לומר. 

העיקר שבסוף יש גלידה. 

מתוק.

גרוטסקי משהו.

אלמדוברי משהו. 

חג שמח 

רבקה אהובה 

<לב> וואי וואי וואי, רחל אהובה! <חיוך> מה קרה לךְ? <חיוך> קראתְ אֶת התגובה של שמואל והתבלבלתְּ גם אַתְּ?! <חיוך> כי לאחותי ויתי אין מה לומר ... <חיוך> היא רק עונה. <לב>

<לב> בוודאי, בעקבות אורי זוהר והסרט! <חיוך> אגב: אחותי ויתי מבינה נ-ה-ד-ר ... (מה קרה לךָ? מיהרתָּ בקריאה?!) <לב>

תודה רבקה יקרה על ההערה , ייתכן ולא הבנתי אבל לפחות תיקנתי , לזה קוראים נפלאות הטכנולוגיה . תקראי שוב את התגובה.

בברכה

שמוליק

.

הוֹ. 

:))

האמת - אני יודעת שהכתיבה שלי לפעמים לא ברורה 

לכולם. 

אבל דווקא כאן, בסיפור הזה, פישטתי אותה כדי שיהיה 

ברור מאוד-מאוד, בלי מקום לטעויוֹת. 

אז אולי סיבכתָּ אַתָּה אֶת הטקסט הפשוט, שמא מסתתר בו

משהו ..? 

<חיוך> <סתם, ברור. >

חג שמח, שמואל יקר לי מאוד!

רבקה

---

הימים האלה בשיח על אורי זוהר וחוף המציצים, מעלים בך זכרון משלך. זכרון פרטי, משפחתי והווי כה שונה ממה שנחשפת אליו בירושלים. חוף המציצים שלך . 

<לב> בהחלט, בעקבות אורי זוהר והחוף, <לב> אבל גם לי היו ימי תל אביב עליזים ... <חיוך> <לב>

.

חלף זמן רב כל כך מאז הפעם האחרונה שלי בתל אביב 

ש- אין לי מושג איך היא נראית היום. או איך הייתי מרגישה.

:))

 חג שמח, גליתי יקירתי. 

שלךְ, 

רבקה

---

לקחת אותי באחת 

לחוף שרתון המיוחד 

חוף מציצים 

יחד עם אחותך וזכרונותייך 

חיבוק לך אהובה 

חג שמח

<לב> חיבוק לךְ, אהובה. <חיוך> <לב>

רבקתי היקרה והאהובה,

חוף שרתון, חוף ילדותי ונעורי

(עוד מלפני ששרתון עלה מתוך בית הקברות המוסלמי),

ולפני שהפך להיות חוף - מציצים.

אני מהבית הייתי יורדת לאורך השדרה

ואז יחפה יורדת לחוף...

הזיכרון שלך, את וויתי והבת, שעדיין ילדה קטנה הייתה,

כזו שעוזבת בשמחה את ידהּ של אמהּ ורצה בשמחה על החול.

אני רואה אותך מחזיקה את התמונה ההיא

התמונה עם הגלידה שויתי צילמה

והזיכרון עולה

וחיוך עצוב על פניך.

ואני מחבקת אותך רבקתי

ונשיקה נותנת על הלחי

שנדמה לי שקצת רטובה...

אוהבת המון

נורית

<לב> נכון פלוּס-פלוּס, נוריתי יקירתי. <לב> חיבוק ונשיקה ואהבה רבה-רבה לך. <לב>

.

נוריתי יקירתי, 

אִם לא צפוף לךְ, אִם אַתְּ יכולה, 

תקראי אֶת "ביער נרקוד. אף אִם ההתחלה ... " 

ותגיבי לוֹ/לִי. אִם אַתְּ יכולה ורוצה, ברור.

(מספר המשתתפים התמעט מאוד, ואני, לבושתי, 

מופיעה המון פעמים בכל דף. קריאתךְ ותגובותייך

חשובות לי מאוד.)

בכל מקרה: 

חיבוק, נשיקה, אהבה, 

שלךְ, 

רבקה

---