ביער נרקוד. 7. יד ענוגה

הייתה ללעג ולקלס ואחרי הירצחה מנהיגת הלועגות, המחרימותוהקנאיות, המשיכה בלעגה, ופתאום העדר קם לתחייה והתמרד להנהגתה.. רק חבל שהיה כבר מאוחר עבור  אליסיה..

עצוב כל כך.. חזק כואב ועצוב רבקה יקרה  

<לב> <לב> <לב>

מטלטל 

אגגל את שמה באם תכתבי את שם משפחתה

<לב> 

אליסיה לא היתה אשמה שהיא היתה יפה, הבנות תמיד קינאו ולעגו לגילה. כשאליסיה נרצחה נפל לבנות האסימון אך לא למנהיגת הלועגות,והימים ימי פרון בארגנטינה.

שיר עצוב , על נערה שגורלה נחרץ ועל לעג של החברות  שהיה הרוצח הסמוי.

סופ"ש נעים

שמוליק

<לב> <לב> <לב>

חברת הילדים היא חברה אכזרית לא אחת, אולי מבשרת על האדם ככלל. וכמה מעציב המקרה שלה, ההתייחסות לעוניה , והרצח הנורא. ובסיפור הזה יש את אלה שהתעשתו וגילו מידה אנושית, ורק האחת נותרה באכזריותה. 

מקרה נוראי! 

<לב> <לב> <לב> תודה ענקית, <לב> גליתי יקירתי. <לב>

יד ענוגה היתה לה, והיא היתה מהפכנית שעולם של כבשים וכלבות. 

עצוב, תודה שזכרת והארת אותה 

<לב> רחל אהובה, <לב> תודה רבה-גדולה לךְ! <לב>

והיכן היו 

במצוקתה? 

כמה כאב חוותה  

יום נפלא לך אהובה

<לב> וחיבוק לךְ, <לב> אורנה אהובה. <לב>

קורבן הרוע

<לב> נכון ... <לב>

<לב>

לא למדו לא להסתכל בקנקן אלה במה שיש בו

<לב> נכון, איילה אהובה. <לב>

סיפור עצוב על ילדה יפה

סיפור עצוב על חרם של בנות בכתה

סיפור עצוב על ילדה יפה שנרצחה...

אחרי מות קדושים אמור...

איפה היו הבנות לפני

למה לא נמצאה ביניהן חברה

למה לא הייתה אף אחת שקמה מול מלכת הכתה

ואמרה לאליסה, בואי נהיה חברות...

סיפור עצוב

סיפור מוכר

תודה רבקתי היקרה.

.

נוריתי יקירתי, 

אליסיה הייתה הכי גדולה בכיתה. גדולה מאוד.

הייתי בת 11 כשזֶה קרה. בנוֹת הכיתה היו בגיל 13-13 פלוס,

לא יותר. 

אליסיה הייתה בת 16 לפחות. 

אף אחת לא יכלה להתיידד איתה: עולם שלם מפריד בין 

בני הגילים האלה. 

חוץ מזה, אליסיה עבדה. רק בזכוּת המדיניוּת של פֵּרוֹן 

(כולם, בכל גיל, זכאים להשכלה יסודית ותיכונית -

לא-סתם חוק-חינוך-חובה) היא השתתפה בבית הספר. 

תודה רבה-רבה-רבה, נוריתי יקירתי. 

שבת שלום לךְ, לכם, 

ורק טוב. 

שלךְ, אוהבת אותךְ, 

רבקה

---