כי  החיים קצצו לו את הכנפיים 

אם מפאת כובדם 

או מפאת  גיל 

שבת טובה אהובה

<לב> 

ברגע שמתחילים להבין את מגבלותנו והמציאות טופחת על הפנים-מפסיקים לעוף אל עולם ההגשמה של החלומות. 

<לב>

הוא מנופף בידיים וממש עדיין לא החליט אם זה ידיים או כנפיים, הגוף שלו רוצה יותר מאשר הוא יכול. וזה מעלה חיוך :)* 

<לב> <חיוך> <לב>

<לב>

<לב> 

ילדים חולמים ועפים על כנפי הדמיון.

יש להם כנפיים גדולות המתגברות על כוח המשיכה של משקל הגוף הקטן.

כשמתבגרים גדל הגוף והכנפיים הולכות ונעשות קטנות וכך גם החלומות.

כשמבוגרים מאד הכנפיים נעלמות ואיתן החלומות.

תודה רבקה יקרה על השיר המתאר גלגל חיים מילדות ועד בגרות, ועל הכנפיים שהולכות ונעלמות, ואיתן החלומות .

שבת שלום ומבורך

שמוליק

<לב>

שיר  חזק עם עוצמה רבה שוררת.

 ואכן כשאין כנפיים -  עדיין לא סיבה ליפול לייאוש

 כמו שנאמר:

 "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ

כִּי אִם בְּרוּחִי

אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת".

 [זכריה ד',ו']

 מאחלת לך: רק טוב- הרבה בריאות-

אושר ושמחה והמשיכי ביתר שאת - לשורר משירייך המרגשים והעוצמתיים.

 באהבה רבה

 ושבת שלום.

 בברכה

 אהובה.

<לב> אהובה יקרה, תודה רבה-רבה לךְ ושבוע טוב. <לב>

מה לעשות, גם לציפור זקנה קשה לעוף.

אני יודעת, 

מתוך ניסיון אישי אני יודעת.

הכנפיים - גם אם עדיין ישנן,

כבר לא נושאות אותי...

אבל רבקתי,

לחיבוק שלי יש כנפיים חזקות

וגם לנשיקות

והם עפים עד אליך ובעדינות נוחתים אצלך.

אוהבת אותך

נורית.