היו זמנים

יוֹם חָדָשׁ עוֹלֶה ,

שַׁחַר חָדָשׁ מַפְצִיעַ

קוֹלוֹת רִאשׁוֹנִים 

שֶׁל צִיּוּץ צִפּוֹרִים

עוֹטֵף אָז אֶת הַכְּפָר

רַק לֹא רוֹצָה 

לִהְיוֹת לְבַד

וְשָׁם בְּרֶכֶב

מְנַפֶּצֶת אֶת הָאַגָּדָה.

שיר נוגע בנימי הנפש קרידה , את לא רוצה את השקט הזה , את מנפצת את הדממה.

יום טוב ומבורך

שמוליק

אני אוהבת אותך לאה. וגם... אלה. את ההתעוררות הזו אל שחר חדש, תקווה חדשה. למרות הכל ותמיד! ואיזו תמונה יפהפייה שלך. 

מימי הודו הטהורים 

את מלאת אנרגיה מזיזה הרים וגבעות 

נראית כאלה יפה 

יום חדש לחיים הללו 

אוהבת אותך

כמה פירצי נעורים מורדים אני מזהה בעיניים הללו תחת השיער הקצר 

מורדת המוסכמות לעתיד לבוא!

.

מְפֵרָה אֶת הפסטוראלה ופורצת לדרכים. 

וואו.

אהבתי מאוד אֶת הגלגול של אותה לאה עד אלייךְ, עדייךְ, 

מאישה סבילה, סובלת, לאישה עצמאית, פורצת אֶת דרכָּהּ. 

תודה רבה-רבה-רבה, אלה לי אהובה. 

רבקה

---

ראית נכונה 

אוהבת יקירה