פרוטות של חסד

"בא, והימים נוראים," כך אתה מעיד בכאב על עצמך ועל חייך עתה. ואין משפט מצמרר ומטלטל מזה! ובנוסף, התעלמותו של האלוהים מן הסבל העצום שנגרם לך. מסתיר פניו מראות את דמעתך המרוששת. 

אני כל כך מבין אותך יקיר יקר. קשים חייך מנשוא!~

.

וואו. 

לא יודעת במה להתחיל ... 

בָּא, (בָּא-בַּיָּמִים) + וְהַיָּמִים / נוֹרָאִים (הימים הנוראים הם בין 

ראש השנה ליום כיפור): כאן אַתָּה מפָרק ומחַבר עולם אישי

של "הימים הנוראים" כרצף בלתי פוסק. 

מלאכים מתעלסים על מיטת חטאיו של אלוהים - דימוי נועז 

ויזואלי ביותר ומעורר שאלוֹת לא-מעטות.

שְׁלוּלִיּוֹת הַבּוֹץ שֶׁל הַנֶּחָמוֹת, ... - איזה דימוי בלתי צפוי ונכון עד 

כאב. עד צריחה. 

מָעוֹת שֶׁל חֶמְלָה וּפְרוּטוֹת שֶׁל חֶסֶד. 

יש עוד: כל שורה ו/או כל קבוצת שורות מעלות דימויים 

מעוררים. 

והאלוהים שאינו שׁוֹעֶה לדמעת הדוֹבר.  

שיר קשה לעיכול - ויפהפה לקריאה ולהבנה. 

תודה רבה-רבה-רבה לךָ עליו, יקי אהוב, משורר יקר לי. 

שלךָ ואתךָ תמיד, תמיד, 

רבקה

---

ברשותךָ, יקי אהוב: 

מִפְתַּן הַ- (בסמיכוּת)

הַמְּרֻשֶּׁשֶׁת 

תודה שוב. 

רבקה

---

לא מפסיק לקרוא את תגובתך המרגשת, המנומקת והבונה, משוררת יקרה שלי!

תוקן, תודה  

שולח יד 

לקבל את המגיע לך ממילא  

וגם זה לא פשוט 

שבת טובה יקר

זועק, אופטימי - אתה נשען על המקל שלךם, מציפים אותך זכרונות לא נעימים ואתה מחפשת את החמלה, החסדים. תודה רבה לך יקי היקר.

יקי יקיר לי

***************.

לא ביקשת גדולות ונצורות  ...

כל שביקשה נפשך,

מעט שלווה

בלב פשטות חיים

מתובלת בבריאות.

אך החיים ציוו אחרת

והלב מיוסר ...

המומה מכתיבתך היפה,

בלב דימויים קורעים

אין עליך בעולם יקי

משורר דגול בכל רמח אבריך ושסה גידיך.

מברכת לעונג שבת אמיתי

בהערכה ובאהבה

תמיד עליזה.