הַאִם, בֶּאֱמֶת

שותף מלא לתהיותיך. 

אני קובע בצער שהייתי שם.

אם לא הייתי בוכה על האבדן- מי היה זוכר במקומי?

היינו ילדים וזה היה מזמן
אני וסימון ומואיז הקטן. (יוסי בנאי)

אֶל מְחוֹזוֹת הָאַהֲבָה

שֶׁל גִּיל הַנְּעוּרִים

עוֹרֶגֶת נַפְשְׁךָ

הָיוּ יָמִים אַתָּה אוֹמֵר

וְהֵם לֹא יַחְזְרוּ יוֹתֵר

הֵן מִלֶּכֶת לֹא עוֹצֵר הַזְּמַן

כִּי זֶה הָיָה פָּשׁוּט מִזְּמַן..

מקסים השיר שכתבת גדי היקר על ימים של אהבות נעורים שלא ישובו עוד.

יום טוב ומבורך

שמוליק

נוסטלגיה, געגוע לגיל הנעורים עם היופי שהיה בו. ואפילו הוא נראה כה רחוק ואולי כלל לא היה קיים, כך בעיניך לפחות. 

וגעגוע 

שנראים עיתים כתעתוע

.

אכן, לפעמים קשה להאמין שהיֹה-היה - והייתָּ/היינו שָׁם וְאָז. 

:))

תודה רבה-רבה-רבה, גדי יקר מאוד. 

רבקה

---

כך נדמים לנו הנעורים ומי יכול להאמין כי הזמן חולף לו כה מהר.

למיצוי כל יום ביומו-אדם