הליצן העצוב

אני ליצן עצוב עם חיוך משקר,
שמבצבץ בכל פעם שאני בא לבקר.
אני אמנם משמח, אך חוזר בידיים ריקות,
מכסה רגעים ארוכים של כאב בנשיקות.

וזו השגרה הרווחת שלי - לרע ולטוב,
החיים מספקים כל הזמן סיבות לכתוב.
והשאר זכרונות שנאספים, נמסים בין הידיים,
הליצן בעל האף האדום מייחל לפרוש כבר כנפיים.

ולצאת מכלוב הזהב,
להשתחרר כאן ועכשיו,
ולהתחיל חיים חדשים.
בלי סיפורים עצובים,
על חלומות כאובים,
של ילדים חלשים.
כי כמוכם, גם אני צנום ורפה,
כששום שמחה לא תוכל לרפא,
את הלב ששבור על הקרשים.

אני ליצן עצוב עם חיוך משקר,
שמצליח בכל פעם גם אתכם לשכר.
כשאני מראה כלפי חוץ שהכל מעולה,
אני מסתיר עמוק בפנים ולא מגלה.

וזו המלחמה היומיומית שלי - בצהלה ובצער,
כל בוקר מחדש אני סוגר את הכניסה לשער.
כשאת המפתח ללב אני משליך לכלוב,
וחוזר שוב לשמח, גם אם בפנים אני נורא עצוב.