רסיסים

כולנו רסיסים בעולם הזה שיחד הופכים לפסיפס חיים אותו נזכור בליבנו לעד, ואם את הפסיפס נהפוך לשיר שיפרוש לו כנפיים ויעוף במרחבי החיים  אז לנצח יישאר במרחבי הזמן.

תודה רבקה יקרה על השיר העוצמתי שכתבת ועל התובנות שעולות ממנו לגבי מי אנחנו בעולם הזה ומה חלקנו בבניית פסיפס חיים.

יום טוב ומבורך

שמוליק

רבקה יקרה(מאד)

כל עוד יש ממשיכי דרך, אין זה הרסיס האחרון.

ואין צורך להיות בהכרח פרי ביטנך כדי ליישם

זאת- הכי מוצלח והכי יפה שיש.

who's the hat fits, let them wear it :) 

זה משפט מעניין. ואני רואה בזה כובע עם מסורת, מהות ומשמעות. כובע שביקש להתוות את העתיד. וכובע חובשים על הראש, מכאן שזהו הראש עם החזון המדבר כאן ולא הכובע הפיזי. אלא שהעתיד שראיתם בחזונכם לא ממש מומש ולכן את חשה כמו המוהיקן האחרון. 

.

שֶׁל הֶעָבָר וְשֶׁל הֶעָתִיד שֶׁהָיָה 

היום, בערב, אִם הכול בסדר, אעלה טקסט שיהיה הסבר

לטקסט שכאן. מקריאותיכם ותגובותיכם הבנתי שצמצמתי 

אותו יותר מדיי.

תודה רבה שוב, גליתי יקירתי. 

רבקה

---

בכל פעם שחובשת כובע של חמי 

אמנם רסיסי דמיון אין 

אך רסיסי מהות למכביר 

יום שכולו אהבה

את חובשת כובע כזה שסבא שלך לבש ורק אז את מבחינה בדמיון, את מגלה שאת בין רסיסים רבים של העבר ושל העתיד. תודה רבה לך רבקה היקרה, יום קסום.

רבקה אהובה

אני מאוד מזדהה עם תגובתה של גלי

לדעתי גם זאת היתה כוונת המשוררת

האם צדקה גלי היקרה?

תודה רבה על שיר מתוחכם ומעניין

המשך יום נעים

באהבה רבה מכל הלב

ממני מרים