ניסיון בריחה

תודה נורית היקרה על הציטוט שהבאת לנו בסוף שבוע זה. 

"הבדידות, אין פירושה לחיות לבד, אלא לחיות אצל אנשים שאינם מתעניינים בך." (אוקטב מירבו) ואנחנו כל הזמן בורחים מהמצב הלא נעים הזה.

אני בלי נדר אתייחס לציטוט שהבאת בצורת שיר.

לילה טוב

שמוליק

תודה שמוליק ידידי,

תודה על דבריו של מירבו

שבוע טוב.

הבדידות מסתבר, לא נוטשת אותנו לרגע. היא נוכחת תמיד. וכמה שננסה לברוח מן הבדידות, היא אתנו. עצוב שזה כך. תודה נוריתוש על המשפט העוצמתי הזה. 

הבדידות, היא כל הזמן צמודה אלינו,

גם אם אנחנו מנסים להגיד לעצמנו הכל סבאבה

הבדידות לא נוגעת בנו ולא נוגעת בנו, זו רק השלייה.

הבדידות צמודה אלינו, הוא בת לוויה שלנו, כל הזמן.

הגיג חכם - קשה מאוד להיות בודד כי אין עם מי להתחלק ואי אפשר ליצור חוויות משותפות כאשר אנחנו בודדים. להתעניין בנו זה לא רק כאשר שואלים עלינו אלא גם כאשר אנחנו יוזמים שיחות ומקשיבים לנו בלי לגלות שיפוטיות כלפינו. ברם, זה לא מספיק חברים, החברים צריכים להכיל אותנו ולגלות כלפינו אכפתיות. צריכים למצוא את החבר הנכון. לראות סרט ולקרוא אפשר לעשות לבד אך יש דברים שאי אפשר לעשות לבד. אין חיים בדד. תודה רבה לך נורית היקרה, סופ"ש מחבק.

תודה דני על דבריך הכל כך נכונים.

הבדידות זה באמת לא להיות לבד, 

לפעמים אתה עם חברים ושמחה והמולה סביב,

ואתה עדיין מרגיש בודד, כי לאנשים לא אכפת ממך.

.

ככה כותב ומסביר גי דה מופאסאן אֶת מה שייקרא במאה ה-20

"הכאב הקיומי" . 

והוא - מָאֶסְטְרוֹ אמיתי לניסוח של ה-"מה" באמצעות ה-"איך"

המתאים. 

ובכל זאת, נוריתי יקירתי, לא כולם מבינים אֶת דבריו 

המפורשים ... 

אולי-אולי יעלה לי משהו בנושא. אולי-אולי משהו שיהיה 

קריא, ברור, ואִם אפשר, מְנַחֵם. 

תודה רבה-רבה-רבה לךְ על הנושא! (אני יודעת: עלה במקרה, 

וכו' וכו' וגו'.)

אוהבת אותךְ מאוד, מאוד, 

ושלךְ תמיד, תמיד.

חיבוק, נשיקה, יחד עם אהבתי לךְ, 

רבקה

---

כן רבקתי, לזה התכוון מופאסאן, אלא שהוא הקדים את זמנו,

מה לעשות - הוא נולד במאה ה 19.

החלק הכי כייפי בתגובה שלך אלי,

אלו החיבוק והנשיקה והאהבה שלך 

שמיד נענים באלו שלי שנשלחים אליך.

נורתי שלך

זה לא בא בקלות, זו הייתה עבודה קשה

אך בסופו של התהליך השתנתה הגישה

והכרתי את עצמי, גאה על היותי אישה

עד שיכולתי לומר בפה מלא, בחרוז ובהדגשה:

מצאתי את עצמי שם, בתוך שלל הקשיים

גיליתי את כל כולי, ונותרתי בחיים

למדתי לאהןב את מי שאני רואה, ויש לכך שלל דימויים

אם תרצו - כמו אבידה שמחפשים ובסוף מוצאים.

אז תם עידן ייסורי הבדידות

אני עם עצמי שלמה, בשלווה ובידידות. 

וואו,

וואו צביה יקרה,

רגשו וטילטלו אותי המילים שלך

התיאורים האלה על הבריחה מעצמך

על ההסתגרות

אבל

כמה נפלא היה לקרוא שאת עכשיו שלמה עם עצמך

את מצאת את עצמך

ואת מראה אותך לעולם ואומרת -

ראו, זו אני ואני אוהבת את עצמי.

נפלא.