אוטובוס של חצות

וְלֹא עָצַר לִי בְּאַף תַּחֲנָה, בָּהּ אוּכַל לְנַעֵר אֶת פֵּרוּרֵי מְצוּקוֹתַי,

אוֹ לְהוֹרִיד כַּמָּה מִן הַפְּחָדִים הַזְּקוּרִים בָּעֲצָמוֹת הַנִּפְעָרוֹת לַכְּאֵב

שֶׁהִצְטַבְּרוּ בְּשָׁבְלֵי הַמַּלְמָלָה הַמְּקֻמֶּטֶת שֶׁל חֶרְדַת הַלַּיְלָה שֶׁלִּי....

האוטובוס לא עצר , הוא המשיך הלאה ואתה נשארת שם בצידי הדרך עם הפחדים ועם החרדות וכל מה שאתה מחפש זה את החלומות והתקוות..

שיר נאום עוצמתי כתבת יקי היקר , מכל מילה בשיר עולה הכאב הנובע מהפחדים והחרדות שאותך לא עוזבים. וכל שנותר הוא לקוות שהמצב הזה יכול להשתנות.

יום טוב ומבורך וחיבוק ממני

שמוליק

משא פחד טעימה ממש יקי 

נבעתתי אבל הערצתי

את החיים אתה מדמה לאוטובוס. זהו אוטובוס חייך עם תחנות רבות של חוסר תיאום שאיפות. אך האוטובוס לא עצר בתחנות הנכונות, כאלה שיכולות היו לאפשר לך להשיל מעליך את החרדות. לכן עתה בחרת ללכת בנתיב הרוח, לשרוף את החומר כולו ולהתמקד רק ברוח.  

בשורות מלאות רגש 

מורא, אכזבה 

ואיתן מגיעות תובנות  

לא קלה היא דרכנו 

יום מבורך יקר

אֶת הַחֹמֶר תִּשְׂרֹף אֵשׁ הַגֶּחָלִים הַמְּפֻזָּרִים סִימָנֵי בְּלִי עֵרֶךְ

כְּאָבָק שֶׁטֻּאְטָא אֶל מִתַּחַת לִרְעָלָה שְׁחֹרָה מִפִּיחַ וְנִאוּף

תודה

.

המבט הזה, הראיה הברורה הזאת - הם נחלת הָרוֹאִים הָעֵרִים 

לעצמם ולכל המתרחש בעולמם פנימה ובעולמנו הַדַּל -  

בהיעדר התבוננוּת כזאת. 

יש כאן כמה שורות ש- וואו. 

הדימוי העיקרי עולה בתחילת השיר הַפּוֹאֶמָטִי: 

"אוֹטוֹבּוּס שֶׁל חֲצוֹת נָטַשׁ בְּחָפְזָה / אֶת צְלִיל טְרִיקַת דַּלְתּוֹ / 

מַמָּשׁ בָּרֶגַע שֶׁרַגְלִי דָּרְכָה עַל סַף מַדְרֵגַת הַהִגָּיוֹן ."

מה שקורה לַדּוֹבֵר בהמשך נתון במערבולת שֶׁיש בָּהּ מצד אחד

מן העולם הפנימי שלוֹ, 

ומצד שני, מן הצד הנגדי, מן העולם הדתי, אִיּוּמָיו וּטְקָסָיו. 

לא אוכל לתאר אֶת שמתחולל: השיר מסַפר אותו ואין לי 

מילים אחרות. 

אצטט אֶת שתי השורות שמְסַכְּּמוֹת אֶת סיום המאבק: 

"... / עִם הִלָּתִי הַכְּפוּתָה אֶל הָאֶבֶן הַחוּשָׁנִית שֶׁבְּחָזֵהוּ שֶׁל הַכֹּהֵן, / 

שֶׁבּוֹ נָדַרְתִי אֶת דַּרְכֵי הִתְמַסְּרוּתִי לָלֶכֶת בִּנְתִיב הָרוּחַ. " 

(אני בלי נשימה...)

יקי יקר, 

תודה רבה-רבה-רבה לךָ על השיר המטלטל שהעליתָ!

שלךָ ואתךָ תמיד, 

רבקה

---

נחלת הָרוֹאִים הָעֵרִים 

לעצמם ולכל המתרחש בעולמם פנימה...

מדהים!

זועק, קורע את הלב - אוטופוס חצות נטש בחופזה, הוא לא התחשב בך, הוא לא לקח את ההשלכות של כך עליך. תודה רבה לך יקי היקר.

אוטובוס של חצות, זהו האוטובוס האחרון והוא ממהר,

לא לקח בחשבון שרגלך על המדרגה

ואתה מועד עליה.

אתה רוצה לרדת אבל האוטובוס הזה אינו עוצר 

ובמהירות נסיעתו לחייך נלחצת אל אבן החושן שבחזהו של הכהן

היא פוצעת,

ודמך מוסיף אודם אל גזעו החלק של הקטלב,

תחתיו קבורות תחנות חייך.

עזבת את הדרך הסלולה ופנית ללכת בדרך הרוח

להניח לחומר שנשרף  וצורב...

חבר יקר לי מאוד...!!!

אתה עושה חשבון נפש נוקב עם עצמך, אוטובוס החיים לא עצר, שעון הזמן תקתק, לא חמל, לא הבחין במצוקות וחרדת הנפש, לא הותיר לך חלון ננשב לראות ביופיים של החיים. להשליך ממך את החרדות והמצוקות,להיות האחר שחפצת. ואתה, נותרת מוטל לצידי הדרכים, עם אותם חרדות ומצוקות השנים, חבוט ומוכה, וכול שנותר בליבי הדואב לומר לך יקיר יקר מאודדדדד.  הֱיֵה  חזק חבר, אל תישבר..בברכת לילה טוב 

איש יקרלי מאודדדדדדדדדדדדדדד

חייך משולים לאוטובוס מרובה תחנות

בתחנה הסופית הגעת למסרנה כי הרוח

גוברת על החומר-כמה חשובה המחשבה

שדרכה הגעת למסקנה

רק טוב ובריאות רבה

מאחלת לך מכל הלב

מרים

יקי חבר יקר

*************

ערכת הקבלה של תחושות חיים

למול דהירת אוטובוס של חצות.

זה האחרון נסע ברצף נסיעה,

לא עצר בתחנות,

לא נתן לך הזדמנות להסיר

פחדים, לנער חרדות

ואתה נותרת תחת כובד משקלם  ...

נתיב לך אחד, נתיב הרוח,

מבכר אותו.

ואוו ...תן לי עוד רגע אחד לינשום

את המילים לקירבי  ...

שיר קשה,

נוקב,

עמוק .. 

תודה חבר יקר על השיתוף ממיטב ריגשותיך.

חיבוק לבוקר של תקווה ובריאות

באהבה והערכה רבה רבה

ממני תמיד

עליזה.

תגובתך מרגשת