עומדת ליד החלון ...

אהבתי מאד

הֶעָבָר נִרְאֶה צִבְעוֹנִי עַתִּיר נִיחוֹחוֹת טְעָמִים וְהַבְטָחוֹת לְטוֹב

יוֹתֵר

הַהוֹוֶה נִרְאֶה אַפְרוּרִי תָּפֵל רֵיחוֹתָיו מַרְתִּיעִים הַבְטָחוֹתָיו עוֹד מֵאוֹתוֹ

הַדָּבָר

<לב>

בגיל מסוים  מתחילים הזיכרונות והגעגועים לימים עברו להתגבר, ולפתע נדמה לנו שההווה אפור יותר ובלי הבטחה לעתיד טוב יותר לעומת העבר שנראה צבעוני ומבטיח. תמיד צריך לזכור שהעבר היה , ההווה קיים והעתיד עוד לא הגיע  גם כשעומדים ליד החלון.

תודה רבקה יקרה על השיר הפילוסופי שנוצר אצלך כאשר עמדת ליד החלון הפתוח.

יום טוב ומבורך

שמוליק

<לב>

וכך, לפנות בוקר, בזכותך -זכות?_ אני מתייגע בזכרונותי שלי , בעוללות זיכרותי הנואלת שנים הרבה לפני 

ובעצב המתרונן - כן- בקירבי בעת שאני מהרהר בצורת הדברים שעוד יבואו.

אז אהבתי מאד מאד מאד....

<לב>

הטקסט נראה כמדרגות עולות דווקא כן. ומילות השיר מכאיבות. את מבקשת להתמקד בהווה: כאן ועכשיו, לא להתרפק על העבר. אלא שההווה עצמו תפל עבורך, כל יום נראה כקודמו. עוד מאותו דבר. זה עצוב. 

<לב>

<לב>

רבקתי היקרה,

אני לא אובייקטיבית היום לשיר שלך

א ני היום עמוק בעבר וההווה כרגע קצת מטלטל

אצלי המדרגות היום יורדות, כי זה טבען של מדרגות פעם עולות ופעם...

היום, י"ג באב, יום פטירתו של אבא שלי. 16 שנים חלפו והוא נורא חסר לי.

עכשיו שוכבת בבית חולים חברה יקרה מאד שלי, אשה צעירה בת 60, 

ומחכה שהמוות יבוא ויגאל אותה מיסוריה. 

הרופאים אמרו שזה עניין של שעות, רק הם לא יוגעים כמה שעות.

אז יש לי מראות של עבר יפה וצבעוני

אבל עכשיו, העצב והמוות אופפים אותי.

סליחה רבקתי שלא הגבתי בצורה שנהוג להגיד עליה, פוליטיקל קורקט...

פשוט, עצוב לי

ואני יודעת שאת קוראת ומיד שולחת לי חיבוק ונשיקה מנחמים

ואני אוספת אותם אלי.

תודה.

.

נוריתי יקירתי, 

חיבוק ונשיקה בדרך, חיבוק חזק במיוחד, 

ו-סליחה על האיחור:

רק עכשיו הגעתי לכאן. 

היה לי בוקר של פדיקוריסטית-ספרית-תרופות וביטלתי אֶת 

הספרית כי לא עמדתי בהמתנה. 

אני מקשקשת כאילו זה חשוב. 

16 שנים לפטירת אביךְ, 

חברה בת 60 מחכה למותָהּ, 

זה יום שקשה לעבור אותו. 

תודה רבה-רבה לךְ על בואךְ, נוריתי יקירתי. 

עוד חיבוק, עוד נשיקה, והמון-המון אהבה לךְ. 

שלךְ, תמיד, 

רבקה

---

<לב>

ולא להינות מההווה 

זו הבעיה הגדולה אצל רובנו 

ואז תמיד תהא קיימת תחושת ההחמצה  

חיבוק ענק

<לב>

ההווה כל כך אפרורי לעומת זיכרונות העבר, ואת מנסה לסדר את כתיבתך שתיקרא כמו במדרגות העולות בסולם, אולי בכל זאת יחול שינוי בהווה הנורא הזה.. 

נפלא רבקה יקרה  

לגבי חלון העיצוב, גם אצלי יש בעיה, זה מראה שהעליתי רק חלק מהשיר ולא את השיר כולו. 

אני חושב שזו תקלה באתר. 

<לב> יקי אהוב, <לב> טוב שאַתָּה כאן! <לב> לא בגלל קריאתךָ ותגובתךָ: מה שלומךָ? <לב> זֶה הכי חשוב לי. <לב> 

.

יקי אהוב, 

בעניין חלון העיתוב: אִם גם אצלךָ קורה, אז התקלה היא 

באתר. 

כבר חשבתי שהמחשב שלי התקלקל שוב. 

תודה על צפירת ההרגעה! 

אוהבת אותךָ תמיד, 

רבקה

---

העיקה הכוונה ולא המדרגות.

העבר מפואר ההווה משעמם,

זה עוד טוב.

הווה יכול להיות מאיים ואכזרי..

אז הכל בסדר,

משעמם זה נפלא

אומרים 2 מילארד סינים ולא טועים 

<לב> <חיוך> <לב> 

<לב>

רבקה אהובה

את שוב ושוב מחזירה אותי לקוהלת

הבל הבלים הכל הבל,,,,,,,,

מה לעשות? כמעא תמיד אני מגיעה לאותה מסקנה בקריאת שיריך

וכמה חוכמה יש בהם וב,,,,,,קוהלת

המשך יום נעים-באהבה רבה רבה

מרים

<לב> מרים אהובה, איזו מחמאה ענקית! <לב> בכל זאת, קטונתי ... <לב> תודה רבה-רבה לךְ!

<לב>

כמה היינו רוצים להתמקד רק בהווה אלא שהגעגועים לעבר והמחשבות על העתיד, חודרות, גם אם לא נרצה.

להווה מצוין-אדם