מִתַּחַת לְעוֹרִי

<לב>

את בגידת הגוף את חשה בימים אלה. חשה כי הגוף שולט בך ולא את בו. וזה אשר גורם לך לנמיכות רוח, למצב רוח שפוף, והכתיבה האירונית מעידה על כך. כואב. 

<לב>

הָעוֹר שֶׁאֶת הַגּוּף עוֹטֵף

וְאוֹתוֹ מַסְתִּיר

לֹא מוֹנֵעַ מֵהַלֵּב וְהַנְּשָׁמָה

לָחוּשׁ אֶת הַסְּבִיבָה

בָּהּ  הַמְּצִיאוּת נוֹצֶרֶת

אוֹהֶבֶת אוֹ כּוֹאֶבֶת..

תודה רבקה יקרה על השיר עם תובנות רבות לגבי הגוף , המעטפת והנשמה.

סופ"ש נעים

שמוליק

<לב>

ככה הגוף שלך ישראלי, לא מנסה להתפנק , 

<לב> אני ילידת ארגנטינה, בואנוס איירס, קורדובה ... <לב>

הנפש אחריו 

עד להתנערות 

מכירה את זה מקרוב 

את ייחודית ואהובה 

חותם של תבונה ואצילות

<לב>

מתחת לעורי אני חיה את חיי

כמו מתחת למסכה שאתם רואים על פני..

נאבקת בגופי (המזדקן) שלבסוף ניצח ושולט במהלך יומי,

מה ועד כמה שאני יכולה לעשות במגבלות שהוא הציב לי,

למרות שבמציאות הישראלית יש בך התמרדות 

וללא חת נאבקת ומגלה שכמו כל ישראלי,

את מסוכנת לעצמך ולסביבה.. 

ולא מתוך זה שחלילה תפגעי בעצמך, אלא מתוך זה שאת נאבקת לעשות דברים מעבר למה שגופך יכול לשאת, ולכן את מסכנת... 

נודע מיוחד מבריק ומדהים רבקה משוררת אהובה  

<לב> 

אולי מעצם ההכרה שעל הגוף שלנו אין שליטה. בכל מקרה, העציב אותי שירך.

לימים של שמחה-אדם 

<לב>

<לב>

מרגש, מקסים, חסרת כניעה - למרות שהמציאות שלך היא ישראלית, את לא מוותרת, לא נכנעת, חייה את חייך מתחת לעור, את מסכנת את חייך ואת הסביבה. תודה רבה לך רבקה היקרה, יום קסום. מוכרחים להמשיך למרות הכל.

<לב>

<לב>

מתחת לעורך שוכנת הנשמה...

אנחנו יצורים מתכלים...

אך הנפש והנשמה הם העיקר

בשלב זה של החיים...

כול שנותר לי רבקה יקרה מאודדדד

לאחל לך בריאות טובה ואריכות ימים..

ממני בהערכה רבה רבה אלייך..

המשך ערב נעים

שמאי.

<לב>

<לב>