מיסטר לונלי

אתה הופך אותי ל proud and lonely. 

Thanks. .

נָגַעְתִּי בָּרַעַד ,הָלַמְתִּי בַּזִּכָּרוֹן

אֶת צְלִילֵי מִיסְטֶר לוֹנְלִי.אֵיכְשֶׁהוּ

הִסְתַּבֵּר שֶׁמָּה שֶׁהָיָה כְּבָר לֹא יִהְיֶה.

כשבובי וינטון שר את מר. לונלי  מלחמת ויטנאם היתה התפאורה להצלחת השיר על אותו חייל בודד שם הרחק ממולדתו.

אבל מה שהיה כבר לא יהיה

וכל שנותר עכשיו זה לשתות כוס קפה..

שיר מעניין כתבת אודי היקר על נוסטלגיה , על מר לונלי ועל כוס קפה.

לילה טוב

שמוליק

היה זה רגע של דמיון, וכיאה לך דמיון בלתי רגיל. אתה באודישן לכבוש את הבמות ואתה כמובן מתקבל. נוגע בזוהר, נוגע בתהילה. וגם אם לא היו דברים מעולם,  הם נכחו בבירור בדמיון לרגעים אחדים. 

לפחות סוג של פיצוי על קריירה שלא הייתה מעולם.

לרגעים של הנאה צרופה-אדם 

.

:))

(חבל-חבל שהעליתָ אֶת השיר ברשלנוּת ענקית...)

תודה רבה-רבה, אודי יקר. 

רבקה

---

מבחינת סדר השורות?

.

אז ככה: 

מה שמפריע לאחת/אחד כמוני, בין היתר: 

* מבחינת חוסר ההתאמה בין מיקום סימני הפיסוק והריווח: 

סוף מילה-סימן פיסוק--רווח--תחילת מילה חדשה; 

** פעמיים - בטקסט קצר בהחלט - תחילת השורה לא נמצאת 

במקום הנכון אלא אחרי הסימן הראשון/האות הראשונה;

*** הטקסט נראה זרוק, כמו בלי אכפתיוּת - הקורא לא חשוב

בכלל;

**** והכי-הכי-הכי מפריע: בזבוז נושא. אַתָּה כל כך מאוהב 

בקלישאוֹת של עצמךָ שקל מאוד לנבא אֶת ההמשךְ עד הסוף,

גם אִם לא מילה-במילה. 

אני כמעט בטוחה שההערה האחרונה היא המשך להערה 

הקודמת: חוסר-החשיבוּת שלנו בעיניךָ (שלנו = הקוראים

באתר).  

לילה טוב, אודי. 

רבקה

---

שהשורה של חתמתי עם ..... 

פשוט מופלאה להביט נכוחה בחיים 

ולהחליט עם עצמך 

חיים יקר , לחיות כל יום