ילד שבור

אִישׁ נוֹשֵׂא בְּתוֹךְ נַפְשׁוֹ

אֶת הַיֶּלֶד שֶׁעֲדַיִן נוֹשֵׂא עַל כְּתֵפָיו

אֶת תִּיק יַלְדוּתוֹ הֶעָמוּס

זִכְרוֹנוֹת שֶׁל כְּאֵב וְעֹנִי.

.

יקי יקר, 

ברשותךָ, אתייחס לתוכן/לסיפור שבשיר הפּוֹאֶמָטִי בעזרת 

מבנהוּ והתיאור המרכזי בכל אחד מהם. 

*

ארבעה בתים לשיר. 

*

הבית הראשון מעלה ילד בדרך לבית הספר ואֶת רגשותיו, 

אֶת הדימוי העצמי שלו, הנובע ממידת מודעוּתו על עצמו 

ועל מראהו. ילד קטן, צנום, חסר הגנה, נתון לרחמֵי הסביבה.

המקצב איטי, שבור, כבד. המשקל בכל שורה מתעקב לתת 

דגש לאותו כובד. 

*

הבית השני משלים אֶת תאור של הראשון ומוסיף מידע על 

מיקומו בחברת הילדים בכיתה. כל שורה מעלה פרט על 

עמידתו, על זהירותו בהתנהגותו ביניהם: שלא יראוהו רעב, 

דומע, חלש. שלא יהיה טרף קל בעיניהם ובידיהם. 

*

הבית השלישי מסַפר על התנסוּתו הקודמת בכיתה א' - 

השפלה שמורת הכיתה יזמה בשל הפער שבין ציפיוֹת 

ודרישות המורה לבין יכולותיה של אִמּוֹ. המורה העמידה אותו 

(כלקח? כדוגמה למי שלא עומד בציפיותיה?) "... כְּמוֹ מְצֹרָע 

בָּמַּעְגָּל / וְתָפַח כְּבָצֵק מִבּוּשָׁה. "

*

הבית הרביעי מעלה אֶת האיש שֶׁבָּגַר והוא עדיין נושא 

על כתפיו אֶת הילד עם תיק ילדותו על גבו, "הֶעָמוּס / 

זִכְרוֹנות שֶׁל כְּאֵב וְעֹנִי. "

*

מקצב המילים ושורות הוא איטי, נושא אֶת כובד המשא של 

הילד ושל האיש. המשקל משתנה, מדגיש כל רגש, אֶת המטען 

שלא נפרק אלא מוסיף להכביד. 

בבית הרביעי, הזוכר/מזכיר אֶת תחילת דרכו, השורות

מתקצרוֹת וצוברוֹת אֶת המשקעים. 

*

אני יוצאת מהשיר עִם עולם שלם - אבל שבור, כפי שהכותרת

מקדימה להדגיש, יחד עם שתי המילים הראשונות בשיר. 

לצד שבירות העולם והילד, אני יוצאת ממנו עִם רגש עמוק 

של כבוד לאותו הילד. לאותו האדם. 

*

תודה רבה-רבה-רבה, יקי אהוב, משורר יקר לי מאוד.

שלךָ, אִתְּךָ, תמיד, 

רבקה

---

התענגתי מתגובתך המנומקת ומהניתוח המבריק של כל בית ובית בשיר. 

תודה רבה רבקה יקרה מאוד  

דְּרָמָה נוֹגַעַת לַלֵּב

וְכָל שׁוּרָה בַּשִּׁיר

מְהוּלָה בִּכְאֵב

שֶׁל יֶלֶד קָטָן

שֶׁלֹּא שָׁכַח עִם הַזְּמַן

אֶת רִגְעֵי הַהַשְׁפָּלָה

אֶת הָעֹנִי וְאֶת הָרָעָב

אֶת הַתַּלְמִידִים הַלּוֹעֲגִים

וְאֶת הַמּוֹרָה

שֶׁבּוֹ כָּל כָּךְ פָּגְעָה.

הוּא לֹא הֵבִין 

לָמָּה וְכֵיצַד

רַק אִמּוֹ הָאֲהוּבָה

עָמְדָה נִכְלֶמֶת שָׂם בַּצַּד.

שיר-סיפור נוגע ללב כתבת יקי היקר, סיפור חיים של ילד קטן בו פגעו גם המורה והתלמידים נצרב בלב ולא ניתן למחוק את זיכרנו לאורך החיים.

יום שני מבורך ושנשמע רק בשורות טובות

שמוליק

איש נושא בתוך נפשו את הילד. את החוויה המטלטלת הנוראה הזו שנצרבה בו. זכרונות כאב ועוני. ממש דמעות בעיני יקי אהוב. 

לעולם לא אשכח את הסיטואציה... 

זועק ועצוב  - דלות הילדות ואתה ממשיך לשאת אותה עדיין בגיל מופלג. תודה רבה לך יקי היקר, יום קסום.

סיפור ילדות מכמיר לב,

זכרונות ילדות שאינם מרפים גם כשאתה כבר איש

העוני העלבון הצורב שעדיין חרוט בלב,

מורה לא מבינה את עוניו של הילד

ולועגת לו על בייגלה שהביא

כי אמא, לא היה בידה לאפות עוגה...

צחוקם של הילדים בכתה עדיין שורט את לבך.

דמעה התגנבה לעיני כשקראתי

ראיתי את הקלמר הקרוע שאין בו צבעים

לצבוע את הציור שצוייר בכתה...

למרבה הצער יש מורות כאלה

ויש ילדים כאלה