בוקר של גשם

ובמחשבה שניה. הכל באשמת המחנכים!

שיר סיפור קורע לב כתבת יקי היקר.

על מר הגורלו של ילד קטן שגם מהשמים פוגעים בו. אך לא הקור  ולא הרטיבות ולא הלעג של התלמידים ימנעו ממנו מלבוא לביה"ס. 

אל אף הדמעות שזולגות הוא נשאר לשבת וללמוד.

הוא לא מוכן לוותר על העתיד, ועל זה בוודאי תכתוב עוד שיר.

מקסים הכתוב יקי היקר , מרגש ונוגע ללב.

בברכה וחיבוק ממני

שמוליק

נגיעה נוספת מכאיבה במיוחד בתחושת העוני המלווה את הילד. הביגוד, המגפיים ותחושת הצינה החודרת אליו. מטלטל הסיפור הזה ומכאיב מאוד מאוד. 

.

יקי יקר, 

ברשותךָ, לא אגע בַּפּוֹאֶמָה אלא אעלה זכרונות מִסֵּפֶר שקשה 

לשכוח אותו: "הַלֵב" מאת אדמונדו דה אמיצ'יס. 

אני זוכרת אֶת הדמויות, לא זוכרת כבר אֶת שמותיהן. 

ואני זוכרת איך העולם השתנה בן-רגע בשבילי, תוך-כדי 

ואחרי הקריאה. 

אותו מהפך קורה לי עכשיו עִם הפּוֹאֶמָה שהעליתָ. 

אותו עולם חסר-רחמים, חסר-רגישוּת, נפרש לעיניי, 

וילד קטן אמור לשאת אותו על עצמו, על היום-יום שלו. 

קשה. 

קשה לַיֶּלֶד שבפּוֹאֶמָה. 

קשה לַיֶּלֶד. 

והפּוֹאֶמָה קשה לעיכול - אבל טובה. טובה מאוד. 

תודה רבה-רבה-רבה, יקי אהוב, משורר יקר לי מאוד. 

שלךָ, אתךָ, תמיד, 

רבקה

---

מכמיר לב-מצמרר וכואב

כמה אני מזדהה עימך,,,,,,,,, איש יקרלי

יו ם נעים

ממני מרם

העוני הנורא

ילד קטן בבגדים קרועים

מגפי0 שחורים שאת פיהם פוערים

לבלוע מי גשם וקור מאספלט שחור

ולהקפיא רגליים קטנות...

הוא יושב רטוב בכתה יבשה

חשוף לצחוקם ולעגם של ילדים

שם רגליים על שקית אוכל - ריקה

כי אוכל אין, אמא לא שמה לו כריך ופרי

כמו שיש לכל הילדים בכתה.

וואו, קשה לקרוא

קשה לעכל את התיאורים שכתובים בטון מינורי

והם זועקים  את העוני הנורא ואת סבלו של הילד.

כפי הנראה ירש אותם מאחיו הגדול, דבר הממחיש את דלות האמצעים בבית. והנורא מכל הוא לעג הילדים. 

להפגת כאב הזיכרונות-אדם 

למרבה הצער זה מצב שעדיין קיים

עצוב מאוד, קורע את הלב - לא זו בלבד שאדם עני נאלץ להתמודד עם הגשם, הילדים צוחקים עליו. תודה רבה לך יקי היקר, ערב קסום. בהחלט חשוב שהילדים יזכו לחינוך כדבעי ולא יצחקו על אנשים שלא שפר עליהם גורלם.

נחמץ הלב 

כי יש כאלו 

ופעם בטח היה 

חיבוק ושבת טובה