בדרך

בדרך

היה זה יום רגיל כמו תמיד, היא התגנבה אל מקומו הטבעי, שם כולם כבר הכירו אותה, כל פעם שהיא הגיעה והרימה את הכיסוי הם ידעו שהיא באה לבקר אותו.

היא המתינה שכולם יצאו כמו נהר מתוך המבואה, ועיניה תרו אחריו, היא הכירה טוב מאד את דמותו אף שהקשר נותק ונגזר עליה להתעלם ממנו.

אחד הילדים הבחין בפניה המציצים מתחת ליוטה שסגרה על השטח של המקום בו הם משחקים.

הוא קרא לו ואז הידיים גיששו באמצע יום חם , גיששו ומצאו את ידיה , הוא שאל והיא נענתה ומעכה משהו קטן אל תוך ידו והוא אמר, זה לא היה סוד, זאת הייתה דליפה של משהו מתוכו.

אמרתי לאמא שאני מריח את הבושם של סבתא כשהלכנו לעבר הבית, אולי היא בסביבה, אבל היא אמרה לי שזה בטח של אישה אחרת. הוא אמר זאת בפשטות ילדותית אך זה היכה בליבה כמו ברק ביום סגריר.

היא פסעה לביתה בראש מורכן ודמעה חבויה בעינה. לא תשכח את הקשר ולא תרפה.

היא המשיכה לסרוג לולאה בתוך לולאה כמו שליבה חש.

רחלי