שיר השבוע - "באמת איני יודעת"

רק אח אמיתי יוכל להבין את כאבי אחותו מול הזכרונות הבאים ועולים מול המציאות הכואבת כל כך שמה שהיה כבר לא ישוב עוד כמו האור בחדרו של דני.

ומה נותר לנו לעשות? להתרפק על אוהבינו ואהובינו ולספוג מהם יותר ויותר אהבה.

שתהיה שבת שלום דיר סיס ואולי תפתיעי אותנו בחמישי הבא....

זכרונות ילדות כה כבד הוא 

עדי לגדל חומה אפילו לעצמך 

אך הנך טהורה 

אהבה עצמית יקרה שלי היא המפתח 

מה שהיה השאירי בעבר 

אהבי עצמך עד בלי דעת 

אני אוהבת אותך מאד מאד 

וזה קל 

כי את מיוחדת

זִכְרוֹנוֹת יַלְדוּת

עִתִּים כּוֹאֲבִים

עִתִּים אוֹהֲבִים

וּמְחַבְּקִים,

וְכָל שֶׁנּוֹתַר

לֶאֱהֹב אֶת הַחַיִּים

גַּם אִם חֲלוֹמוֹת

הָפְכוּ לְאַכְזָבוֹת

גַּם אִם נִגְמְרוּ הַמִּלִּים..

שיר מרגש כתבת מרים היקרה על עבר כואב ואולי גם מאכזב, ועכשיו נותר רק לאהוב את עצמך גם בלי מילים.

שבת שלום ומבורך

שמוליק

אינו קיים עוד, ואת מתרפקת על אותם ימים מחפשת בתוכך את התקוות שאבדו. עצוב ונוגה שירך מרים אהובה. 

תודה רבה גלי אהובהלי-כמה אני זקוקה לאהבה האמיתית שלך

ולחיבוק הענק שלך

את בליבי תמיד

אוהבת אותך כפי שאת אוהבת אותי

שבוע טוב ומבורך

ממני מרים

זועק, קורע את הלב - תחושה קשה אופפת אותך מכל מיני דברים ואת מרגישה שנגמרו לך כל המילים. תודה רבה לך מרים היקרה, שבת קסומה ומבשרת. שתדעי רק ימים טובים.

ושם , בחלון חשכה

כה נוגה ומכאיב

שבת טובה יקרה

שתהיה לכולנו שבת מבורכת

יפה ובכישרון רב שוררת,

 מילותייך  מרגשות ונוגעות בזיכרונות מימים עברו,

 את נזכרת בחלומות שלא התגשמו ומכאיבה בכך לעצמך,

אך כמה טוב יהיה:

אם תוסיפי גם את האור הגדול הזורח עתה בביתך- לנגד עינייך

, ב"ה- משפחה לתפארת וגם שני נסיכים קטנים נוספו לכם-

והם מספקים לכם אושר ושמחה- עד בלי די....

 וממלאים את הכוס  עד  גובה- הנושק לשמים וזוכים לברכות כמים.

 "הודו לה' כי טוב" על כל המתנות היקרות: הילדים הנכדים הנסיכים

 להם אני שולחת- חיבוקים אוהבים

 שבת של עונג ושמחה

והרבה בריאות ונחת.

 באהבה רבה

 אהובה.

ריגשת אותי מאוד מאוד בתגובתך המכילה ובמילותיך

הטובות והמעודדות-שפע תודות עליהן

תודה רבה מכל ליבי ושבת מבורכת לך ולמשפחתך היקרה

בהמון אהבה מכולנו

וממני מרים

.

רגעים של נוסטלגיה ושל כאב. ושל אובדן. 

רגעים של אמת שאין כיצד להתחמק ממנה. 

מדַבר אליי מאוד, מאוד. מאוד, מאוד. 

תודה רבה-רבה-רבה, מרים אהובה. 

שבת שלום ורק טוב לךְ. 

רבקה

---

לתאר זיכרונות מימים אחרים

לפעמים אין לנו שליטה על הזיכרונות,

אין אנו יכולים לסגור אותם בקופסה ולנעול עם מפתח...

והזיכרונות לא פעם מכאיבים,

הם כמו האור שפעם היה 

כעת הוא כבוי והחושך שולט.

כמו בחלונות אצל דני שהאור נעלם מהם

והם חשוכים.

זה כואב

אבל זה משלט ואי אפשר לברוח.

צר לי מרים יקרה שאין לי מילים מנחמות

יכולה רק לשלוח לך חיבוק

ואת אהבתי

נורית.

שפע תודות לכולם מכל הלב

שבוע טוב ומבורך

באהבה רבה

ממני מרים

מקווה שהבת הוציאה אותו. שלחתי לה ייפוי כוח. תודה לך!

.

מרים יקרה, אהובה,

שמחתי מאוד לראות שהפעם הגבתְּ לפוסטים העכשוויים שלי, 

לא לאלה הישָׁנים שהם כבר בעמודים הקודמים. 

מאוחר יותר, כשאיכנס "רשמית" לאתר ואגיב לכולם, אגיב 

גם לפוסט האחרון שלךְ. 

כאן אני רוצה רק להסביר לך ש- 

נדמה לי שהתחרותיוּת שנוצרה באתר בגין מראה הדפים, עִם

שְׁתֵּי העמודות של מס' תגובוֹת ומס' צפיוֹת (לטעמי, נראות 

כמו טבלאות של תחרויוֹת קרבוֹת תרנגולים או כלבים, ואנחנו 

התרנגולים/הכלבים) הִיא הסיבה שהניעה אותך לכךְ. 

אַתְּ לא הראשונה - ולא אומר אֶת השמות של אלה שקדמו לךְ. 

בכל אופן: התגובה שלי כלפיהם הייתה זהה לזו שלי כלפייךְ: 

לא קראתי ולא הגבתי להם עוד. אינני קוראת ואינני מגיבה

להם עוד. 

נפגעתי מהם, כאב לי, חבל לי, אבל - אין לי סיבה להשתתף 

במשחקֵי כוחות.  

אז בסיכום, מרים יקרה ואהובה, אנא: 

אַל תתני למבנהו התחרותי של האתר להשפיע עלייךְ! 

תעלי אֶת הציטוטים ואֶת הגיגייך למדור "שירים" - זֶה המקום 

הראוי להם. 

מאחלת לךְ שבוע טוב,

ושנה טובה, מבורכת ומתוקה מדבש. 

שלךְ, 

רבקה

---