גם הוא ברוטוס

אכן מה יש בנשים שמעורר את השד האכזר הזה? אולי דווקא העוצמה שברכות ובחוכמה הנשית הייחודית. מי יודע. חלקו הראשון של השיר מתאר באופן מטלטל את המהפך הנוראי-מגבר אוהב לכאורה, לגבר מתאכזר. 

בהתחלה הוא היה מאוהב, ונתן את כל כולו אך עם זמן נשחקה האהבה וההתנהגות הפכה לבלתי הולמת  ופוגעת באישה. כמה כואב , כמה חבל. כנראה זו לא היתה אהבת אמת.

אני מאמין שזה לא תופעה שהיא נחלת הכלל.

סופ"ש נעים

שמוליק

.

אני לא רוצה להתפלסף, רחל אהובה. רק להגיב. 

תחילה, חששתי ש- מדובר בבַּת שלךְ, שילדה לא מזמן (כך 

נדמה לי), ופתאום מתברר שהיא נשואה לגבר מַכֶּה. 

אחר כך חשבתי שאולי זאת מחאה שלך, לא הראשונה, 

לא האחרונה, ותמיד-תמיד מחאה צודקת, נכונה. 

אז בלי להתפלסף, רק מתוך ידע ותיעוד קיימים: 

יש גם נָשִׁים מַכּוֹת. 

המשותף לכל המַכִּים הוא - תסכוּל. זֶה הגורם העיקרי. 

הסיבה למַכּוֹת שהם "מעניקים": חוסר יכולת להביע אֶת 

תסכולם בדרך אחרת. 

בתסכוּל יש גם כאב, גם רגשי נחיתוּת, וכדומה. 

ולפרוק אותו במכוֹת - ניתן לעשות זאת רק על חלשים מהם. 

(נכון, יש גם סדיסטים וסוטים למיניהם, אבל - זֶה ה-

בדרך-כלל.)

תודה רבה-רבה-רבה על מחאתךְ, רחל אהובה. 

(אני מקווה מאוד-מאוד שלא מדובר בבתךְ.)

שלךְ, 

רבקה

---

באמת לצערנו ראית הכל,

כן זו בינתי,

היא חושבת שיש לנו משהו בגלגולים קודמים שמושך אלימות מצד בני הזוג.

מצד שני אני פחות רוצה להכנס לדברים האלה.

אמרתי לה שצריך להתנתק ולא לנבוח בחזרה.

טחנות הצדק לא יושבות בחוסר מעש. ואלוהים לא ישן לעולם.

(לפעמים הוא עסוק במקומות אחרים אז הוא שולח)

אבל ברצינות.

אני לא רואה גברים מוכים.

אני רואה שכבת נשים ממש שקופה שמשפטית לא מוכה פיסית

אבל מבלה את ימיה ולילותיה בלרצות את בן הזוג שחלילה לא יתעצבן.

זה חיים זה? 

זה כל הזמן הולך ובא.

אצלי אצלה אצל אמא שלי (כן, מאבא שלי) 

אבל אחותי לא.

או לא יודעת בעצם. מה קורה אצלה. 

אולי אלימות מעוררת אותנו

אנחנו מזמינות את הדבר הזה?

כי ברצינות.

שוב.

לדבר בצעקות סולו שעתיים

on top of your voice

דיבור רעיל רעיל ולנופף באצבע בו זמנית....

זה אלימות.

אלימות...

טוב. מקווה שיתהפך לטובה.

שבת שלום.

אוהבת .

תודה 

.

הוֹ. 

רחל אהובה, יקרה לי מאוד, 

בנוגע לבתךְ:

זֶה הזמן לטיפול זוגי. 

ואִם לא רוצים, אז - להתגרש. 

*

אני לֹא חושבת שאַתְּ, או בתךְ, או אימךְ, מַזְמִינוֹת אלימוּת. 

אני חושבת שאַתֶּן נשים חזקוֹת - אַתְּ חזקה, זֶה בטוח - 

והגברים חלשים יותר. 

ולא נוסיף לדַבר בנושא. (אלא אִם אַתְּ תרצי.) 

שבת שלום ורק טוב, רחל אהובה. 

שלךְ, 

רבקה

---

יש בנו תבונה להבדיל בין טוב לרע

יש לנו יופי פנימי

וחוכמת חיים

חזק מאוד השיר כול הכבוד

אני רוצה להמשיך באבל... אבל זה יהיה מיותר, כי את חכמה ופתוחה ויודעת שיש...

תמיד זה מגיע מעמדת נחיתות 

האגו קם ואומר אני הגבר 

כל כך עצוב שבעל (עצם המילה בעל מעוררת בי גועל)

חושב כי מותר לו 

אין עלייך אהובה  

שבת טובה

שבת שלום אהובה

רחל יקרה, יומיים אני יושבת על המחשב ומחפשת שיר שכתבתי ב-2015 ולא מצליחה למצוא לא נקלט אצל הנרי משום מה אני בטוחה

שהעליתי אותו מספר פעמים, בינתיים קראתי את תגובתה של רבקה שקוראת בין השורות ואת תגובתך לרבקה ואני כבר לא בטוחה שהשיר שחיפשתי מתאים. קבלי בבקשה שיר זה לא כשיר אישי אלה כשיר שכתבתי לתופעה זו בכללותה, מקווה שהעניינים יסתדרו ותגיעו להחלטה הנכונה: 

לָקוּם מֵאַשְפָּתות / גליה א.א.

28.8.2015

כַּאֲשֶר הִינָךְ חָשָה בַּמַּכָּה,

מוּשְפֶּלֶת מִבּוּשָה,

חָשּה אֶת הָרִצְפָּה,

מִתְעופֶפֶת בְּדַרְכֵּךְ

אֶל סַף הַהַכָּרָה,

מְבַקֶּשֶת נַפְשֵךְ לָמוּת

וְגַם לְהֵעָלֵם מֵהַתּודָעָה,

שְעָרֵךְ נִתְלַש בְּיַד אַכְזָר

גּוּפֵךְ נִסְחַב עַל הַפַּרְקֶט

שֶזֶּה עַתָּה אִבַּקְתְּ

גוּפֵךְ סופֵג אֲגְרופָיו,

שְפָתַיִיךְ נְעוּלות

שֶלא יִשְמְעוּ הַתִּינוקות,   

את הַהַצְלָפות תַּסְתִּירִי

בִּשְעָרֵךְ,

את הַצַּלָקות תְּאַפְּרִי

בְּיַד אֱמוּנָה

כְּדֵי שֶאִיש לא יֵדַע.

הַיּום קַמְתְּ וּבָרַחְתְּ

אָרַזְתְּ מְעַט חֲפָצַיִיךְ וִילָדַיִךְ

בָּרַחְתְּ מִמְעָנֵךְ, וּמִמְעונֵךְ

מֵאִישֶךְ, שֶהִבְטִיחַ לְאוהָבֵךְ.

לִדְאוג לְכָל מַחְסורֵךְ

הָלַכְתְּ לְבֵית הַנּשִים המוּכּוֹת

קַמְתְּ מֵאַשְפָּתות

כִּי בָּחַרְתְּ בַּחַיִּים.

באמת שיר נורא. על סבל ואלימות. זוועה שאין לתאר. מקווה שהעולם יבריא כבר מהעוולות המגדריות. לשנה הבאה טובה והרמונית