כל קיץ ושיברו

יפה הסוף

וּכְשֶׁהָלְכוּ הַיּוֹם לַחוֹף בְּטֶרֶם יַאַרְזוּ מִזְוָדוֹת, אָרַזְתִּי אֲנִי

אֶת עַצְמִי לְחִבּוּק שֶׁל פְּרֵדָה נוֹסֶפֶת.כָּשַׁלְתִּי לִבְסוֹף.

נוגע - 

הֵם בָּאוּ לְבִקּוּר

מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה

וְעוֹד מְעַט

הָאַחְיָנִים הַצְּעִירִים

יַחְזְרוּ בַּחֲזָרָה

הֵם הֲרֵי גַּם מִשְׁפָּחָה

וְאַתָּה תְּחַכֶּה לָהֶם

בְּגַעְגּוּעַ

לְבִקּוּר בְּשָׁנָה הַבָּאָה.

האחיינים שבאו לביקור, ועוד רגע הם חוזרים לקליפורניה הרחוקה, משאירים בליבך געגוע  לביקור הבא.

יפה אודי  על השיתוף מהגיגי ליבך.

שבוע טוב ומבורך חבר יקר

שמוליק

הקיץ ושברו. הביקור וסיומו. אתה מתבונן באחיינים שלך, באחותך ושוב נפרד. תוהה כיצד בחרו להתיק מגוריהם לארץ אחרת, בעוד הוריך היו פליטי געגוע שלא נגמר. עצוב ממש אודי יקר, אני מבינה לנפשך לגמרי. 

הפרדה הזו 

כשהלב מתרוקן פתע 

סיבה לנסוע במהרה לראותם

קשה לעצור את הדמעות, ברגע הפרידה מתחיל הגעגוע.

אתה נפרד מאחיינים ומאחות שבאו לביקור מולדת

ועוד רגע יעזבו

ואתה חושב על הוריך, כמה טוב שנחסך מהם המעמד הזה,

כי הם תמיד היו בתוך געגוע,

והמילים שלך כל כך מדוייקות וכל כך כואבות -

פליטי געגוע לא נגמר.

אין להכיל הכאב

היכן נכשלנו?

המשפחה נקרעת. מבינה ללבך