מדרגות העץ

קשה לי להאמין שאכן זה כך, אולי שינויים מינוריים אבל לא כאלה דרמטיים. תמשיך ליצור וליהנות וזה ישמר בבטחה את החיוניות שבך. 

מעורר תהיות - היום הוא בגיל זקנה, גיל שבו הוא מתקשה לעלות ולרדת והוא תוהה מדוע זה השתבש. תודה רבה לך צבי היקר.

כשהיה צעיר ונמרץ 

עלה וירד במדרגות 

בלי מאמץ.

עכשיו כשהזקנה 

אותו עוטפת

הוא לא מבין את ההבדל

בין לעלות לבין לרדת.

שיר מעניין כתבת צביקה היקר. הרבה השראה אתה מקבל שם בנכר.

שנה טובה ומבורכת

שמוליק

והיום, כשכוחותיך חסרים וזיקנתך גוברת, אתה מקרטע באותן מדרגות אבל בפרנציפ אתה לא נעזר במעקה, כדי להוכיח לעצמך שאתה עדיין יכול.. 

וזה נהדר. הרצון להתמודד עם כל קושי בגיל הזה ולאו דווקא במדרגות, אלא בכל סיטואציה בחיים שבגיל הזה.. 

מקסים, צבי. 

ושנה טובה והרבה בריאות!

יפה שירך על אותו אדם  שהגיע לשיבה ,אבל אולי אינו משלים עם הדבר.

מאחלת לך: שנה טובה ומתוקה- שנת אושר ובריאות.

.

אני מתחילה מהסוף: 

לא מכירה הצגה בשם "קערת העץ" אבל מכירה אֶת הסיפור /

המשל באותו השם. 

ואשר לקורות אֶת אותו זקן: 

משום מה, מבַקש להוכיח לעצמו שעדיין יכול. 

אהבתי אֶת דרך הכתיבה, אֶת ההשוואה הלא-מחמיאה, אֶת 

הכֵּנוּת, אֶת הפליאה על עצמו. אֶת הכעס על עצמו. 

תודה רבה-רבה-רבה, צביקה יקר מאוד. 

שבת שלום ושנה טובה ומבורכת לךָ וליקיריךָ. 

רבקה

---

ולך שנת בריאות שלום, נחת ופיוס

פשוט הגיל 

שלא חס

אכן, צבי ידידי,  זה המצב.

עקרונית לא נעזרים במעקה.

כן, כשאנחנו (אנחנו באותה הסירה) מזדקנים

אנחנו מנסים להוכיח לעצמנו שאנחנו עדיין יכולים.

אז יורדים במדרגות בלי להחזיק במעקה

למה מה קרה. אני זקן...? 

גמו שאני  מטפסת על כסא להחליף נורה שנשרפה

כי אני עדיין יכולה, ואם אפול...

דיה צרה בשעתה.

אז המשך ידידי היקר לרדת במדרגות בלי להחזיק במעקב

אבל - בזהירות בבקשה...