מסַפרת אֶת סיפורינו ...

עצב היא מילת המפתח לצערנו כי רב. כל אחד והחבילה שלו. וכמה היינו רוצים להותיר כאן חותם

ולא תמיד זה אכן מתרחש. 

כי כולנו, כן כולנו
כולנו רקמה אנושית אחת חיה
ואם אחד מאיתנו
הולך מעמנו
משהו מת בנו -
ומשהו, נשאר איתו

אענה לרבקה כלילת התרבות: זה מה יש....

והיא לא תכעס עלי, נכון?

.

:))

"זֶה מָה יֵשׁ" הייתה הכותרת הראשונה לטקסט. 

שיניתי אותהּ כדי שתהיה "מכובדת" לעין הקורא/ים. 

(לא, לא כעסתי. ברור.)

תודה רבה-רבה, אודי יקר. 

רבקה

---

.

לַהולכים ומשאירים שובל, אלה שלֹא זכו לקבל תהודה 

בחייהם - בעיקר: כשיקיריהם וידידיהם ומבקריהם עוד 

היו בחיים - אֵין משמעוּת רַבָּה בנוגע ל-posterity: 

מי יחגוג אִתם? מי יקנא בהם? 

<חיוך> 

רבקה

---

מִן הָאֲדָמָה /ש.כהן

מִן הָאֲדָמָה בָּאתָ,

וּבְבוֹא יוֹמְךָ,

אֶל הָאֲדָמָה תָּשׁוּב.

כָּךְ כָּתוּב בַּמְּקוֹרוֹת.

וּבְגַלְגַּל הַחַיִּים,

מֵרֶגַע שֶׁעָלִיתָ עָלָיו,

וְעַד שֶׁתֵּרֵד מִמֶּנּוּ,

נוֹצַר הַסִּפּוּר שֶׁל חַיֶּיךָ.

וְהַסִּפּוּר יִחוּדִי,

רַק שֶׁלָּךְ וְעָלֶיךָ.

אִם חַיִּים

בַּעֲלֵי מַשְׁמָעוּת

הֵם חַיֶּיךָ,

וּמוֹרֶשֶׁת תַּשְׁאִיר אַחֲרֶיךָ,

וְשִׁמְךָ יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ,

הַגַּלְגַּל יִסְתּוֹבֵב לוֹ לְאַט,

וְיַעֲצֹר בְּתַחֲנוֹת חַיֶּיךָ .

בְּכָל תַּחֲנָה תּוּכַל אָז לָרֶדֶת,

וְאָז בְּלִי כָּרִיזְמָה,

לְהַחֲלִיט לְהַבִּיט לְאָחוֹר,

אוֹ לְהַבִּיט קָדִימָה.

רַק תִּזְכֹּר שׁוּב וָשׁוּב,

שֶׁמִּן הָאֲדָמָה בָּאתָ

וְאֶל הָאֲדָמָה עוֹד תָּשׁוּב.

האדמה אכן תבלע אותנו כי משם באנו לעולם הזה ואליה בבוא היום נחזור. אם לא הטבענו חותמנו בעולם הזה אז באמת אפשר להגיד היה היינו.

תודה על השיר שכתבת רבקה יקרה המשאיר הרבה חומר למחשבה.

בזמנו כתבתי שיר שמתייחס לנושא ואני מעלה אותו כאן מחדש .

לילה טוב ומבורך

שמוליק