חזרה ליצירות
סיפורים

במרחק נגיעה

אדווה רודי | (17/11/2006 16:46) | 131 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
עשרים דקות מפרידים בנינו,
עשרים דקות של כביש מפותל.
בדרך אפשר לעצור בצד ולצפות על הכנרת היפיפיה.
 
הוא מתכוון לצאת עם החבר'ה, לשתות משהו ולתפוס ראש,
אני מתכוונת ללכת לפיקניק עם בני הדודים הקטנים שלי.
הוא רוצה להשיג מישהי ללילה אחד,
אני רוצה רק אותו.
 
עשרים דקות מפרידים בנינו.
הוא שם, בבית שלו, מתחבר למסנג'ר. אבל אני לא שם.
אני פה, מביטה במחשב במבט חלול.
 
רוצה שהוא יבוא לפה.
עשרים דקות ונוכל להיפגש.
 
אני אלבש את הסוודר הנעים הזה, הלבן,
ואשים צעיף מצמר.
הוא יחבק אותי, יעטוף אותי בגופו ויכניס את ידיו מתחת לסוודר שלי.
 
אך דרכי הגורל משונות, ואני לא אנסה להבין אותן.
בהדלקת הנרות שביצעתי עכשיו, הודתי לה' על הכל-
ובעיקר- הודתי לו על כך שהחיים לא צפויים, מרתקים ומעניינים.
אי אפשר לצפות מראש את מי נפגוש,
מה יקרה איתו,
אם בכלל.
 
עשרים דקות מפרידות בנינו.
ואולי כך הגורל רוצה.

תגובות

חזרה ליצירות