היא רוקדת על הבמה / לבמת הדיון: מחוץ לעצמנו.

הכל שלה ואין לה דבר. בדידות מבחוץ ומבפנים.

<לב>

<לב>

<לב>

לו יכלה אותה רקדנית לעמוד מנגד ולהביט בקהל הלועג לה .

לו יכלה לרגע לצאת מתוך האקסטזה בה היתה שרוייה תוך כדי ריקוד.

לו הייתה מבינה שהיא חשובה יותר מהבמה והקהל. 

אולי הכל היה נראה אחרת גם לה עצמה.

תודה על השיר רבקה יקרה, בהחלט ראוי להופיע בבמת הדיון.

בברכה

שמוליק

הם מוקד לצחוק ולעג, אך לא לא איכפת היא ועצמה בלבד ברגעים אלה של אסקטזה. 

<לב>

היא מחוברת לעצמה באופן טוטאלי, מעין אקסטזה שכזאת שדבר כרגע לא משנה לה.

לחיבור אל האני הפרטי-אדם 

<לב>

זהו החיבור האלוהי 

ודבר מבחוץ לא ישבור זאת 

כה התחברתי 

יום מבורך אהובה

<לב>

אני פחות אהבתי את ה...

 שריריה הגבריים שהיו ללעג ולקלס,

אם ככה הקהל חושב שישאר בבית במטותא,

אמן נותן את כו כולו ובאים לפשפש לו בציציות...

ובכלל.

למה שהיא תשים לב לשטויות שיש לבערות לפטפט,

ומה זה שרירים "גבריים" ?

FOR GOD SAKE 

אבל סליחה מכל הלב שעשיתי לך דיבייט שכזה.

כמובן שכתבת נהדר, 

יום נפלא 

שוב סליחה 

אוהבת המון

<לב>

היא באקסטזה, זו הנקודה שלה להיות מחוץ לעצמה,

כך שאת הצחקוקים אינה שומעת כלל. 

לפחות מוצאת את הנקודה המדויקת לצאת מעצמה בזמן.. 

חזק רבקה יקרה  

<לב>

רבקה אהובה

היא מתיחסת לאומנות הטהורה שהיא מפגינה

וכאשר היא במצב של אקסטזה הגיחוך של הצופים

לא מענין אותה. היא פשוט שבויה בידי העשיה של עצמה.

המשך יום נעים

ממני מרים

<לב>

תלושה מהמציאות, זועק, דברי תוכחה - היא רוקדת את הריקוד שלה, מתרכזת בו וכתוצאה מכך לא שומעת את הצחוקים בגנות שריריה הגבריים. תודה רבה לך רבקה היקרה, ערב טוב.

היא רוקדת, בשבילה כל האולם במה

בשבילה כל העולם במה.

אולי היא קבלה את הנעליים האדומות

ואז

קיים רק הריקוד

היא לא שומעת ולא רואה את הקהל.

אולי, אולי כשתסיר את נעלי הריקוד

היא תבחין ברגליה

בשרירים

אבל אז תגיד,

איזה רגליים יפות יש לי...