בינוקא שלהם לטפל

בָּרַכֶּבֶת  הַנּוֹסַעַת יֵשׁ תִּינוֹקוֹת 

בִּידֵיהֶן שֶׁל אִמָּהוֹת צְעִירוֹת

וְהָרַעַשׁ הוּא כָּבֵד מִנְּשֹׂא

וְלֹא יוֹדֵעַ אִם לֶאֱהֹב אוֹ לִשְׂנֹא

גַּם אֶת נוֹף הַבֵּטוֹן הַנִּבָּט מֵהַחַלּוֹנוֹת.

תודה צביקה היקר על תיאור נסיעה ברכבת במסילות ארצינו בסתם יום של חול. יפה מאד השיר.

יום טוב ומבורך

שמוליק

אלה הם החלקים שאתה פחות אוהב במדינה. ואכן מתקיימת כאן מציאות אחרת לגמרי, עולם אחר זר לנו לגמרי. 

אל החלק הזה בהוויה הישראלית אתה חש זרות מוחלטת ולא בכדי.

יום נעים-אדם 

הבטון שמחליף כל נוף 

כל אנושיות 

ומאידך קרון מלא בצווחות תינוקות 

מפרות שלווה. 

רגע של חיים

צבי היקר ולמרות זאת אתה מטייל לך בנופי ישראל. הלוואי ותהיה מרוצה מהנוף, אז גם אני אדע שהכל בסדר. 

דווקא מול תינוק בוכה ומגביר את החיוך שלך כדי להגביר את בכיו

ולהבריח אותו מהמושב עם אמו,

וכעת את היכול להתרווח ולהתבונן בנוף

בבטון 

ואתה נהנה, ככה אתה אוהב - לא לאהוב את המדינה.. 

מחזה מהול בהומור ובעצב, צבי. 

.

מיזנטרופּ ברכבת. 

מרחיב אֶת תחום תיעובו למדינה. 

:)) 

מריר כהוגן, צביקה יקר מאוד. 

תודה רבה-רבה-רבה לךָ. 

רבקה

---

כך אני אוהב-לא לאהוב את המדינה

מותר לך-לא הכל דבש במדינתנו,

המשך יום נעים

ממני מרים

וצעקה ואשפה

נעלמו ניחוחות הפרדסים

ותינוקות  גדלים אצל ילדות

חוויה הנסיעה שלך

.

צביקה יקר, 

אני עדיין רוצה צילומים...

ניסיתי לחַדש אֶת הדואל הקודם שלי, והצלחתי. 

אולי לדואל הזֶּה כֵּן יגיעו צילומֵי הפסלים שלךָ. 

אִם לא קשה לךָ מדיי, בבקשה-בבקשה: 

[email protected]

(אני מצטערת, לא יודעת איך להפוך אותו לְלחיץ.)

שוב: 

[email protected]

תודה רבה-רבה-רבה לךָ, בכל מקרה. 

רבקה

---