"אתה לא יכול ללכת איתה."
הסתכלתי על חנה, מחכה שהיא תסביר את עצמה.
"ראית את החליפה שלך? איך היא נראית! שרוול ימני כמעט נקרא, וגם תפירת שרוול שמאל מתחילה להיפרם. והתפר בגב? או שהשמנת או שגדלת במקומות אחרים, אבל החלפיפה בגב עוד מעט תקרא לחצי."
הורדתי את החליפה והסתכלתי עליה. כל מה שחנה אמרה, היה נכון. איך לא שמתי לב בעצמי? כלומר, ברור שהרגשתי שמשהו לא בסדר, אבל כל כך התרגלתי אליה שלא בא לי להחליף אותה.
נשפתי חזק דרך האף ונכנעתי - דעתי שאם לא אבחר בעצמי חליפה אחרת, חנה תבחר אותה בשבילי, ולך תדע אם זה ימצא חן בעיניי. והיא יכולה. אני מתכוון, שחנה בהחלט יכולה להחליט במקומי, כמו שהיא עשתה הרבה פעמים קודם, כולל החלטה עם מי אתחתן ומתי נוליד ילדים ואיפה אעבוד ועוד ועוד. היא גם מחליטה מה כל אחד בבית ילבש ומתי. אז אם היא אומרת שצריך להחליף חליפה, אז זה בגדר פקודה בל יעבור.
ניגשתי לארון, סובבתי מפתח בדלת, אבל שום דבר לא קרה. שוב המנעול נתקע. משכתי בכוח. שום דבר. עוד יותר בכח. הפעם הדלת הימנית של הארון נפתחה בצליל חריקה צורמת.
נאנחתי. שוב צריך לתקן משהו בבית. או שלא לתקן. לא הגעתי להחלטה בקשר לצורך בתיקון. יותר ויותר דברים התקלקלו כאן, אולי עדיף לעבור בית.
כל ההחלטות האלו. ודרך אגב החלטות - נזכרתי שהגעתי אל הארון כדי לבחור חליפה. הבטתי לתוך הארון, אבל מתלה קולבים היה בצד השני של הארון, בצד שמאחורי הדלת הסגורה. מענין שהיא לא נפתחה יחד עם הדלת הימנית. אולי כי הייתה ממוסמרת מלמעלה מלפני חצי שנה, שאז שעשיתי זאת כדי שהיא לא תחרוק בפתיחה.
ניסיתי לפתוחה, אבל היא סירבה בעקשנות. אז הושטתי את ידי הימנית פנימה אל מאחורי הדלת הסגורה והתחלתי למשש בגדים שבפנים. לא הרגשתי הבדל משמעותי למגע ביניהם, לכן הוצאתי את הקולב שהיה ראשון.
חליפה אפורה עם פסים צפופים בתחלת. ארבעה כפתורים כחלחלים מקדימה, כפתורים בירוק בהיר בקצה השרוולים.
מה? מאיפה הגיעו הכפתורים אלו? ירקרק על אפור? מה זה שטויות האלו. ולמה לא תכלת כמו הכפתורים בחזית?
לא לקח לי זמן רב לראות שבכתפיים, במקום של חיבור השרוולים לשאר החליפה, בוצע תפר בצורה רשלנית ובולטת לעין. סובבתי את החליפה יותר לכיוון האור והבחתי שגוון השרוולים שונה מגוון החליפה. זה לא שרוולים מחליפה הזו. מישהו תפר שרוולים אחרים.
זרקתי בגואל את החליפה על הרצפה ומשיתי קולב נוסף מהארון החצי סגור. הפעם החליפה הופיעה בגאווה בבורדו כהה. הסתכלת מיד על השרוולים – גם בורדו כהה גהה. נראה באותו צבע. בדקתי כפתורים – כולם זהים, לפחות לעיניי הלא מחוזקות במשקפיים. הלכתי למטבח ולקחתי את העזר לעיניי.
בדקתי הפעם עם המשקפיים וגיליתי שהכיס השמאלית בחליפה חצי תלושה. לא נורא. אפשר לתפור. הצצתי פנימה וראיתי שבטנת החליפה עשויה מבד קוצני במיוחד. מה. שאלך עם הבד הזה? שאתגרד כל הזמן רק כדי ללכת עם חליפה? לרצפה, קרוב לחליפה הראשונה.
בחליפה השביעית עצרתי. הורדתי לגמרי את המשקפיים – הבנתי שלא כדאי להתמקד בפרטים. החליפה נראתה מצוין.
אם כך, עכשיו אלך עם החליפה הזאות. לא משנה שנזכרתי ששנים קודם הלכתי איתה. אין שום מניעה להמשיך ללבוש אותה. הרי כל שאר החליפות גם כן לא מי יודע מה. ולא משנה שגדלתי מהחליפה הזו והיא בקושי נסגרת עלי – היא בכל זאת עדיפה מאשר ללכת בלי חליפה בכלל. יותר יפה מאשר בלי וגם יותר חם. אולי אפילו איהיה מאושר עם החליפה הזו. בכל מקרה, החליפה הזו מתאימה לי כי אני בחרתי בה.
מה לעשות, כאשר זה כל המבחר של החליפות, אז זו החליפה שאוכל להרשות לעצמי וזו החליפה שאלבש במשך ארבעת השנים הבאות.
או פחות, אם שוב תפרים בין חלקי החליפה ייפרמו.
אבל למקרה כזה יש עוד חליפות ישנות בארון, כך שאוכל להחליב שוב ושוב.
יום "בחירת החליפה" שמח לכולנו. שהפעם החליפה תחזיק את כל התקופה מבלי להתפרק כהרגלה לאחרונה.
