פעם, היה לי מן הרגל משונה... לבקר אצל "קוראות בקלפים". אמנם, הייתי מספיק חכמה להבין שלכולם הן אומרות אותה הגברת בשינוי האדרת, אבל בתקופות קשות זה היה פשוט עוזר.
נזכרת, אך כולן בצורה שיטתית תמיד אמרו לי – לך! שלושה בנים ובת. נו טוב... שלושת הבנים אכן הגיעו, הבת לא כל כך.
ואז... נפל אסימון – הן צדקו! רק שהסדר היה הפוך... הלכה למעשה הן היו צריכות לומר: בת ושלושה בנים, ואז היום אולי, אבל רק אולי הייתי מבקרת אותן שוב בחזרה J.
רעש הרכבת העמוסה באנשי המגזר הדתי, בשיאו של חול המועד סוכות לא תרם לדוחק ולריחות הרעים שממש הפילו אותי על הקרשים. נו טוב, הרכבות שמלפני למעלה מ-20 שנה הן לא הרכבות של היום, והנסיעה היתה מתישה ומזוויעה.
מצאתי נחמה, בדרך הקסומה ובאוויר הצח של הרי ירושלים נזכרת ביורם גאון שר "אוויר הרים צלול כיין". הייתי נלהבת מאוד מהעובדה שעוד מספר שעות לא מעטות, אחבוק בידיי ילדה קטנטנה בת יומה. שמחתי על כך מאוד, שכן באותה התקופה מסביבי היו 8 אחים ורק בת אחת נוספת במשפחה. אהבתי את הרעיון, שלחגיגה תצטרף עוד אחות אחת קטנה.
המשימה לבחור את שמה של הקטנטנה הוטלה על כתפיי, את ההשראה קיבלתי מבת משפחה תכולת עיניים יפיפייה, אודליה שמה. "אודליה" אמרתי לאימי שישבה לצידי ולגיסתי שישבה מולי. זה יהא שמה.
אימי ציחקקה, והשיבה: "אהבתי, אודליה יקרא שמה". מסתכלת עליה כולי בהערצה מלאה. איך, אשה שחובקת 10 ילדים משלה, ללא כל חשש ובמלוא המרץ, הסכימה לקחת אל חיקה בת נוספת על אלו שלה ה-10 (בלי עין הרע)
הגענו למשרדי לשכת הרווחה, שם חיכתה לנו תינוקת מקסימה תכולת עיניים אף היא, לבנה לבנה, רזה רזה. הופתעתי שההליך כולו של המסירה לקח מספר דקות, בלי כל בעיה. ומיד מצאנו את דרכנו על האוטובוס חזרה לחיפה.
אודליה, נולדה לבת משפחה שלמרבה הצער לא יכלה לגדלה. נסיבות כניסתה להריון היו די מזוויעות, ועוררו במשפחה כולה תדהמה ובושה. אימי, שהינה ממשפחה די ענפה החליטה שלמרות הכל, הילדה הזאת נשארת במשפחה! ומיד עם היוולדה היא ואבי פעלו נמרצות לאימוצה.
גילם המבוגר של הוריי, היו מרכיב די בעייתי – אולם, המזל שיחק וההחלטה נתקבלה על ידי רשויות הרווחה, בברכה. בגיל 5 קיבלנו סוף סוף את מסמכי האימוץ ואת ברכת ביהמ"ש להצלחה בגידולה.
למה אני מספרת את זה היום? כי היום, היא לא ממש רזה רזה, ולפני מספר שעות סיימנו לחגוג את שבת החתן שלה. המשימה לא היתה קלה, כי שוב על אף שהיה זה תפקידו של החתן – לקחתי על עצמי את זו המשימה מעין נדר שלקחתי על עצמי מאז קטנותה. בעוד מספר ימים, נחגוג יחד איתה את ליל כלולותיה אקח אותה למקווה וארים חינה לכבודה. הנסיבות, וגילה המופלג של אימי שתזכה לחיים ארוכים, הביאוני לקחתה תחת חסותי, כך שמאז קטנותה היא למעשה דווקא בתי שלי ולא שלה.
תמיד דאגתי, טיפלתי, הקשבתי וחינכתי או בכל אופן השתדלתי. בזכותה החכמתי, וצברתי שעות וותק בגידול ילדים שעזרו ותרמו לא מעט בהמשך לגידול ילדיי.
השבוע, אני סוגרת איתה מעגל – שולחת אותה לעולם עצמאי משלה, לבניית משפחה מאושרת ושמחה על השחרור מהנטל החיובי ומהדאגה של מה יהיה בעתיד גורלה.
מזל טוב, מתוקה
ממני – אחותך הגדולה.
