ורדים לא גזומים

אהבה זו נכתבת בלב 

בהוד ובהדר 

תכתב לעד 

יום שכולו טוב יקר

מתפשט חורף , לובש קיץ , בעתות קרה

בבוקר , בטרם  זריחה , אני לך תשוקה

כנפיים פצועות , קרועות לרווחה

 נותן בך סימנים , סימני ערגה..

אַתָּה נוֹתֵן בָּהּ סִימָנִים

שֶׁל אַהֲבָה וְשֶׁל עֶרְגָּה

שֶׁל תְּשׁוּקָה וְשֶׁל תְּפִלָּה

וְאַתָּה רוֹצֶה שֶׁהִיא 

תָּשׁוּב בַּחֲזָרָה..

מקסים השיר שכתבת יצחק היקר , אהבה מהולה בכאב עולים מתוך מילות השיר.

שבוע טוב ומבורך

שמוליק

וזה נפלא התיאור הזה שהיא ממלאת את כל נפח המציאות שאתה מתקיים בה, כמו היתה זו האלהה 

לוגם אהבתה,

שקדים וצימוקים,

מהלך בה ירחים ושנים,

נותן בה סימני ערגה.

שיר השירים אשר ליצחק.

איזו כתיבה

איזה עומק

איזה דימויים.

אהבה שמיימית.

מתענגת על שירתך חבר

בורכת !!!

ערב מבושם

עליזה.

.

הוֹ. 

שוב אַתָּה מפתיע אותי. 

דימויים רַכִּים-רַכִּים וטורפים-טורפים. 

והערגה. והאהבה. והגוף. והיקום כולו עִם הדּוֹבֵר הלירי. 

תודה רבה-רבה-רבה, יצחק יקר מאוד. 

רבקה

---

צירוף מילים כה עוצמתי! ומה הוא מבשר? האם ימחק את טעם קרואסון השוקולד בשפתיה? האם יפסיק את לגימות האהבה? 

טועם את טעם השוקולד שדבק לפשתיה

נפלא.

אתה מתהלך בה כמו בין ורדים לא גזומים

אז - לפעמים נדקרים בקוצים,

אבל תמיד אופף אותך היופי והריח של הורדים.

זו היא אהבה 

קולה מתגבר גם על יללת זאבי הגלים

המתנפצים אל החוף. 

אינני צריך ליין להיות לך

אני לוגם אהבה

צורב שפתיי בבשרך , גווילי אש לחמדה

בך , שמים ללא סוף , מלאי אהבה

כתיבה נפלאה