סיפורים

- הגעתי אפילו מוקדם מהרגיל- חייך ושיחרר מפיו אנחת רווחה. שטף ממצחו את שכבת הזיעה הקרה שנמהלה בזיעה החמה מהריצה וכבר התפנה לגלגל במוחו שיפורים במצגת שהתחייב להציג היום.

הבוקר, כמו בוקר יום רגיל, החל עם צלצול השעון המעורר. כשניסה אילן לקום מהמיטה חש בשתי ידיה של אשתו לופתות אותו תחת לשמיכה הרכה ומושכות אותו לחום גופה.

-די- אמר בפינוק- היום אני צריך להציג וכמעט לא ישנתי. היו לי סיוטים ונדמה שיש לי קלקול קיבה.

היא לא אמרה מילה וכבר ידה שלוחה, מלטפת אותו ברכות כפי שאהב.

- אאחר היום ניסה למלמל וכבר היה כולו שבוי לצידה.

- אתה עוד זוכר?- היום זה היום על פי ד"ר הנדלר- אמרה. אלוהים! אני כבר יותר מבת 29! ...

בדקה כלאחר יד מה מצבו וגהרה עליו. ומייד, בסיבוב חצי אקרובטי, תמרנה שיתהפך.

רק דקה אחת, אילנצ'יק- היא אמרה- תהיה טוב אלי היום, אני אוהבת אותך. משכה את פניו אליה ופלשה עם כפות ידיה לתוך שערותיו במלמולים לא ברורים.

ניסה לנהוג במהירות ונתקל בבעיות התחבורה הרגילות. במיוחד הולכי הרגל עיצבנו אותו היום.

- שימותו כולם!- צעק אילן בקול רם כשראה שהולכי הרגל צועדים במעבר החציה לאט במיוחד.

איחר דקות ספורות לרכבת הפרברים ושוב קילל את העולם כולו, לא חסך קללות גם מאשתו. הוא הולך להיכשל היום במצגת שאפילו אותו לא שכנעה.

העיף מבט בלוחות הזמנים, ובדחף בלתי נשלט החליט לעלות על הרכבת הישירה לחיפה.

הספיק אפילו לקנות כריך ושתייה ועלה לאחד הקרונות. הרכבת צפרה והחלה בנסיעה איטית שהתגברה אט-אט לכדי דהירה .

- אני יכול לעשות יום כיף בחיפה, מזמן לא ביקרתי שם- הקדיש לרעיון שניות ספורות ונענע בראשו לשלילה: - לא!- מגיע לי יותר- בצבא נלחמתי למען המדינה וסיכנתי את חיי- הרהר בזעם.

- מדינה עלובה- אמר והתרומם. ליד הדלתות קרא את הוראות הפעלת מעצור החירום של הרכבת. ואת האזהרה: "עד 14000 ₪ קנס".

- אני יכול ואני רוצה- שכנע את עצמו ובדק שכפות ידיו אינן רועדות מדי.

- שווה לנסות את זה, אפילו אם יתפסו אותי- אמר לעצמו ולחץ בכוח בידית ההפעלה.

תשעה חודשים עברו ויום אחד נוסף והיום המאושר הגיע. והלאה, כמה שבועות אחר כך:

- אילן מתוק שלי- זה האילן הראשון ממך- אמרה אשתו והגישה לו לניקוי וחיתול את פרי בטנה.

תגובות