בערוגות הלב

אהבה יש לטפח, ממש כמו את הפרח. להשקות, לדשן. כך ללא הרף. בערוגות הלב שלך ושלו, לא היה טיפוח מצידו כלל, עד שקמל פרח האהבה.  

זְרָעִים שֶׁל אַהֲבָה

שָׁתַלְתָּ בְּלִבּוֹ

וְאַתָּה חָלַמְתָּ

לִרְאוֹת פְּרָחִים

פּוֹרְחִים מֵאַהֲבָה

וּכְשֶׁרָאִיתָ וְהֵבַנְתָּ

הִתְמַלֵּא לִבְּךָ

בְּצַעַר וְאַכְזָבָה.

מקסים ועוצמתי השיר שכתבת יקי היקר, זרעת זרעים של אהבה וכל מה שרצית לראות ולהריח זה פרחים של אהבה.

יום מבורך

שמוליק

דבר בחיים 

כשהאהבה נוגעת כסף יהפוך זהב 

נגיעות רוך מחיות 

וכשאין אהבה כמוות התחושה 

זרע שלא נבט 

חיבוק לך יקר

יקי יקיר לי

***********

יבול

הפרח

יגווע,

ללא

אהבה

טיפול

וטיפוח,

יוותר

עקר.

איזו הקבלה יפה ערכת חבר

כתיבה במיטבה

גם אם עצובה.

עונג צרוף לקריאה.

חיבוק לערב נעים

וללילה שליו

בהערכה ואהבה רבה

ממני עליזה.

.

וואו. 

הכי קל בשבילי: תיקון-ניקוד בשורה השלישית:

ושתלתי בָּן (בערוגוֹת, בגומוֹת). 

הכי קשה בשבילי: 

להעביר, במילים שלי, אֶת מה שהבנתי והרגשתי משירךָ.  

במילים פשוטוֹת, המהלךְ שבָּלַט בקריאה שלי: 

"הוּא" בעצמו/בלִבּוֹ אדמה יבשה. ייתכן שחרֵבה. אולי יש לו 

מקורות מים ("ומי אהבתךָ / זרמו / לאפיקיו של לב / אחר"), 

אבל "הוּא" אינו משקה אֶת אדמתו - אלא אֶת לִבּוֹ אוֹ אֶת לִבָּם 

של מי ש"הוּא" חפץ בהם. ("הוּא" = האדם שאליו פונה הדּוֹבֵר 

בשיר.)

עוד בָּלַט: הדימוי של פֶּרַח עָקָר. כי לא הזרע הוא העקר, אלא 

הפרח שיכול (כן/לא) לגדול על האדמה היבשה הזאת: לא

יהיה בכוחוֹ למשוך אליו תשומת לב (במילים "שלנו" ובהתאם

למוסכמות: לא יהיו סביבו פרפרים, ציפורים, ...).

שיר קשה לעיכול ורב-עוצמה. 

תודה רבה-רבה-רבה, יקי אהוב, משורר יקר לי מאוד. 

שלךָ, אתךָ, כל עוד, 

רבקה

--- 

זועק, דברי תוכחה - אתה חפרת גומות בערוגת ליבו, היית אופטימי אך הוא לא השקה את אהבתך ונותרת זרע של פרח עקר. תודה רבה לך יקי היקר. ערב טוב.

על אהבה מפוספסת שפיספסה את הנתיב הנכון. 

איש יקרלי

באם לא מטפחים את הזרע שניזרע

הוא לעולם לא ינבוט-כדוגמת הפרח שנתת

שלא הושקה ולא טופח

באותה מידה באם לא מטפחים את האהבה

גם היא אמורה ליבול ולמות.

כואב שירך איש יקרלי

המשך יום נעים

ממני

בעוד אתה חופר ושותל
זרעים של פרחי אהבה
כיסית באדמה - 

ממש כמו שצריך

עם תפילה ותקווה

חיכית לצמיחה
לראות מה יצא 

אבל - 

הוא שכח להשקות

ואפיקי האהבה - ללב אחר

נותרת זרע של פרח עקר

באדמה היבשה של לבו

מקסים ונוגע

אתה יודע שכדי שפרח יפרח

יש לעבד את האדמה

לזרוע ולהשקות ולהמשיך לטפח,

וכך עשית לזרעי האהבה שזרעת בלבו.

אבל הוא לא הישק ולא נתן לזרעי אהבתך

להנץ ולפרוח.

אתה ראית אותו משקה זרעים אחרים

בלבבות אחרים

וזה כל כך כאב.