מומלץ לקרוא את החלק הראשון על מנת להבין את ההמשך.
חופן חופש - חלק ב'
אלנורה המשיכה לתקתק על מקשי מחשב תא הטייס בעוד דראק למד קצת יותר לעומק את מערכות ההגנה הבסיסיות למדי של המעבורת הקטנה. מערכות ההגנה לא סיפקו מידע רב, אבל המחשב הניב יבול לא מבוטל - ואלנורה חלקה אותו בשמחה עם דראק:
"מסתבר שיש חשבון בנק VIP שמוצמד לקפטן סטיבנסון היקר, אלא שיש כאן התראה מצד הבנק שעל הקפטן להופיע בבנק באופן אישי על מנת להמשיך ולהשתמש בו. המעבורת אינה רשומה על שם שום ארגון - לא ויילון, לא ליגת המסחר, לא צבא של אף כוכב ואפילו לא כחלק מצי סוחר של תאגיד - ספינה חופשית אמיתית."
דראק הינהן בראשו. מציאה כזו היא מאורע נדיר בהחלט.
"אלנורה, אסור לתת לספינה ליפול לידי התאגיד. איך שומרים אותה אצלנו?"
על פניה של אלנורה עלה לפתע חיוך ממזרי, חיוך כזה שתמיד גרם לדראק להעלות בדמיונו נחש קוברה שעמד לתקוף. אלא שלפני שהספיקה לחלוק איתו את הרעיון שלה, הופרעה דממת תא הטייס הקטן בקרקוש מערכת הקשר.
"מעבורת לא ידועה, כאן חדר מבצעים תחנת חלל אודיאון. אנא הזדהו. נא דווחו על מצבם של שני הטכנאים שנשלחו אליכם. האם הכל בסדר?"
אלנורה הרימה את המיקרופון, וסימנה לדראק לשמור על שקט.
"חדר מבצעים אודיאון, כאן מעבורת החלל 'הבטחה'. מצבנו תקין, תודה רבה. הטכנאים שלכם הצליחו לתקן את דלת המעבורת, ובקרוב נצא לדרכנו חזרה למסלול המתוכנן שלנו. אנו מעריכים את הטכנאים שלכם מאד, ולמעשה הצענו להם להישאר על המעבורת כחלק מהצוות הקבוע שלנו. הם הסכימו. אני מקווה שזו אינה בעיה?"
תוך כדי דיבור שלפה אלנורה שבב מידע קטן מצידו של מחשב הטיסה ונתנה אותו לדראק. היא כיבתה את המיקרופון ולחשה אליו "קח את שבב המידע הזה לקומה 7, חדר 6. על הדלת כתוב "רשיונות ורשומות". שאל מי זו אדליין, ותן לה את השבב. רק לה, ברור? תאמר לה שאלנורה צריכה טובה ושהיא מקווה שלא שכחה למה מגיעה לה טובה אחת לפחות".
דראק הנהן, ושאל מה יש על השבב.
"רישום של מעבורת החלל 'הבטחה' כשייכת לתאגיד החלל 'קובלט כחול', שעומד להיות מוקם בקרוב בעזרתה האדיבה של אדליין. תאגיד חלל קטן יחסית, שכולל רק שני עובדים - אני ואתה". חיוכה של אלנורה נמתח כמעט עד אוזניה.
הקשר קירקש שוב. "זה מאוד לא מקובל לגנוב עובדים בצורה כזו". הפסקה ארוכה נמתחה, ברקע רק קולות חדר המבצעים, עד שנשמע קול שדיבר - כנראה - עם האוחז בקשר בחדר המבצעים. "הם אפילו לא עובדים ישירים של ויילון, רק דרך קבלן משנה של קבלן משנה. מה אכפת לך בכלל?"
הקו שדיבר בקשר נשמע חסר עניין כשדיבר שוב: "בסדר גמור, רק שלח אותם לכאן לאסוף ציוד ולחתום סיום העסקה, ומישהו שיחתום על טפסי התיקון שלכם וישלם את מס העגינה".
"זה בסדר אם אחד מהם ימלא טפסים וישלם? אחרי הכל, הם עובדים שלנו עכשיו"
"זה בסדר גמור, רק שיזדרזו. יש לנו הרבה עבודה היום".
דראק ואלנורה חשו תחושת הקלה עצומה. מי שלא היה בחדר המבצעים בלע את הרמאות שלהם מתחילתה ועד סופה, ובקרוב הם יהיו הבעלים של מעבורת חלל משלהם!
דראק טיפל בדלת התקועה, וגילה כי מצידה הפנימי קל בהרבה לטפל בה, והיא עבדה בצורה חלקה תוך כמה דקות. אלנורה יצאה לטפל בכל הניירת בעוד דראק אסף את מעט הציוד שהיה להם בחדרם הקטן על תחנת החלל - ותוך פחות משעה, יצאה מעבורת החלל 'הבטחה' מתחנת החלל לכיוון הכוכב 'דוט', שסביבו חגה תחנת החלל, בחיפוש אחר הרפתקאות חדשות - והעושר שבא עימן!
דראק היה יליד דוט בעצמו, והכיר כמה טיפוסים מפוקפקים שהיו עדיין על פני הכוכב. אחד מהם קישר אותו עם מדען תמהוני בשם מונייז, ששמח לפגוש את אלנורה ודראק בבית מרזח קטן ואפלולי בחלקה הרע של עיר הבועה הקטנה ביותר על הכוכב.
"אני בהחלט זקוק לעזרתכם! כמו שבוודאי שמתם לב, איכות האויר כאן בתוך הבועה הפכה לאחרונה גרועה כמעט כמו האויר שבחוץ. הסיבה לכך היא איננה בעיה עם מטהרי האויר, אלא שעיר הבועה הזו אמורה להכיל כארבעים אלף איש, וכבר עכשיו היא מכילה קרוב לשישים וחמישה אלף". פרופסור מונייז ניקה את משקפיו ולגם מכוס היין שלו. "אתם מבינים, הממשלה לא יכולה לעשות כלום. הם לא יכולים להודות שיש בעיה, כי הם היו צריכים להתריע עליה הרבה קודם. אבל לי ולשותפי למחקר יש רעיון: לא רחוק מעיר הבועה נמצא אחד מאתרי ההתיישבות הראשונים אליהם הגיעו בני האדם כשבאו להתיישב על דוט. הרבה לפני שהקימו את ערי הבועה. האתר נטוש כמובן כבר שנים רבות. אל אני ועמיתי מאמינים כי ניתן ליישב אותו מחדש. אנו רוצים לארגן משלחת מדידות קצרה - שלושה ימים לכל היותר - שתחקור את האתר ותכין אותו ליישוב מחדש".
דראק ואלנורה הביטו זה בזה, ודראק המשיך את השיחה: "ולשם כך אתם זקוקים למעבורת קטנה, שאינה ייכת לממשלה - הבנתי נכון?"
פרופסור מונייז חייך. "בדיוק, נערי! בדיוק. ארבעה אנשים, ועוד ציוד כמובן, נסיעה של שלושה ימים סך הכל, תשלום של מאתיים קרדיטים ליום. מקובל?"
הפרופסור הושיט את ידו ללחיצה, ואחרי מבט מהיר בין אלנורה ודראק, דראק לחץ את ידו.
"מצויין!" הפרופסור חייך, שילם על היין שלו וקם. "נתראה מחר בבוקר על משטח ההמראה הדרומי. להתראות!".
אלנורה ודראק חיכו שיצא, ורק אז הרימו את הכוסות שלהם לחיים.
פרופסור מפוזר, קפיצה קטנה, תשלום מכובד - מה כבר יכול להשתבש?
