אורך החיים

אורך החיים

"החיים הם מאד ארוכים," קולו רעד לעברי באפלולית חדר השינה. הוא נמצא לקראת סיום הספר השביעי והאחרון בסדרת הארי פוטר והדבר מעורר במוחו בן עשרת האביבים, מחשבות עמוקות על מהות החיים.

"הייתי רוצה לדעת מה מרגישים כאשר מתים, אתה לא רוצה לדעת אבא?" הוא נצמד אלי בחשכה והניח את ראשו הקטן בחיקי.

ליטפתי את תלתליו הרכים ואמרתי כי איני חושב שמרגישים משהו, בכל מקרה בסוף נדע ושבינתיים הכי כיף זה לחיות.

"אתה יודע אבא שהחיים של כולם מאד ארוכים, אפילו החיים של מי שחי רק קצת הם מאד ארוכים."

"אתה מתכוון לכך שהחיים התחילו לפני ביליוני שנים וימשיכו לעוד ביליוני שנים ואולי לנצח ושאנחנו כולנו רק חוליות קטנות אך קריטיות בשרשרת האינסופית של הקסם הנפלא הזה הנקרא החיים?"

"לא, ההפיך! התכוונתי שלכל אחד החיים שלו הם ארוכים יחסית לעצמו לכמה זמן שהוא חי, הם כל החיים שלו וזה לא משנה אם הוא חיי יום אחד או מאה שנים, החיים שלו זה הכל בשבילו, הם מכילים את הכל, הם העולם שלו."