לכל מכחישי שואה-תזכורת -קניה ווסט-אתה שומע?

גם אני דור שני לשואה , גדלתי על הצלקות בגב של אבא שלי 

וגם אני...

מתגעגע לסבים שלא היו לי ול- "תאכל את המרק.אני מכירה מיליונים שהיו שמחים לאכל אותו אז "

שאי אפשר להכחיש אותן לעולם  

חורטות נפש 

ומותר לצחוק הרבה לצחוק 

כי זה הניצחון על בני העוולה 

אוהבת אותך

בהחלט-את צודקת.

אוהבת כפליים אורנה אהובה

יום נעים

ממני

.

אני יודעת שבקושי רב אצליח אי-פעם לתאר לעצמי מה היה 

שָׁם ומה חווית כדור שני, מרים אהובה. 

אסור לצחוק - נורא. ומובן, איכשהו. אבל עדיין: נורא. 

תודה רבה-רבה-רבה לךְ על העלאת שירךְ. 

אוהבת אותךְ מאוד, 

רבקה

---

רבקה אהובה

תודה רבה על תגובתך המרגשת

ניסית להבין-להזדהות-אך מי שלא חווהי את זה

לעולם לא יוכל להבין או להרגיש את הדור שלנו שחווה

לא הייתי רוצה שתכנסי לנעלי לא נעים שם כלל.

את מה שאני חוויתי אני לא מאחלת לאף אחד.

ושוב תודה רבקה אהובה-מאחלת לך את כל הטוב בעולם.

באהבה רבה

מרים

מרים אחות יקרה

*****************

הצחוק  לא ימחה

את זכר העבר 

חרוט בלב ובנשמה.

לדורי דורות יזכרו את העוולות 

המיתות המשונות 

ורכבות המשא

הנושאות אל הסוף ...

כואב זה השיר

ברמות מטורפות.

חיבוק אחות ליום נעים

ורק טוב לך

בהמון

אהבה

אחותך

בלב

עליזה.

בגלל הסיבה הזאת חיפשתי כל חיי אנשים

עם חוש הומור כדי שאוכל לצחוק-זה הפרדוקס

תודה רבה אחות אהובה על תגובתך המרגשת

רק טוב לך-לכם

בהמון אהבה

אחותך תמיד

מרים

זה מצמרר, נוראי ממש. את שחווית זאת על בשרך בבית בו גדלת, כדור שני לשואה-אינך יכולה לתפוס כיצד ניתן להכחיש זאת. מטלטל שירך מרים אהובה. 

את צודקת-זה נורא... ולמה אהבתי את זיגי ז"ל?

בגלל חוש ההומור שהיה בו. כל חיי חיפשתי אנשים

עם חוש הומור כדי שאוכל לצחוק-צחוק הגורל......

תודה רבה גלי אהובה על התגובה ונותר לי רק לאחל לך

רק טוב והרבה אושר.

ובקשר לספר ששלחתי לך-בני אמר שהוא נימצא בדואר

וגם שלח לך מייל

המשך יום נעים

ממני באהבה

קֶנְיָה וֶוסְט לֹא שׁוֹמֵעַ

וְגַם לֹא מַקְשִׁיב

קֶנְיָה וֶוסְט גַּם לֹא יוֹדֵעַ

מָה קָרָה בְּמַחֲנוֹת

וְכֵיצַד הִתְבַּצְּעוּ הָרְצִיחוֹת

וְאֵיךְ עַם שָׁלֵם 

הוּבַל כְּצֹאן לְטֶבַח

זֶה מַמָּשׁ לֹא מַצְחִיק

אַתָּה מֵבִין קֶנְיָה וֶוסְט.

גַּם הַדְּמָעוֹת שֶׁעַכְשָׁו יוֹרְדוֹת

לֹא יַעֲלִימוּ אֶת הַמַּרְאוֹת

וְאֶת הַזִּכְרוֹנוֹת

גַּם אֶת זֶה 

אַתָּה  לֹא מֵבִין 

קֶנְיָה וֶוסְט?

עוצמתי השיר שכתבת מרים היקרה , רק את תחליטי אם לצחוק או לא. אבל קניה ווסט זה ממש סיפור לא מצחיק.

יום מבורך

שמוליק

איש יקר

כל מה שכתבת אמת לאמיתה-אני בזה לו

והלןןאי והיה חווה את מה שחוו ניצולי שואה

ומשפחותיהם.

תודה רבה איש יקר על ההזדהות ועל דבריך

רק טוב מכל הלב

מאחלת לך

מרים

תודה רבה אשה אהובה והמשך יום נעים על התגובה

רק טוב ממני

מרים

זועק, וידוי אישי - את שמעת בילדותך סיפורים על השואה, רצית לצחוק אבל ידעת שאסור. תודה רבה לך מרים היקרה, ערב חמים ונעים.

סיפורי השואה הנוראים

שם במחנות אסור היה לצחוק

כי המוות המתין לצוחקים.

את גדלת על הסיפורים האלה

יותר נכון - את חיית את הסיפורים האלה

הם נטמעו בלבך ובנשמתך

וזה נורא לגדול ככה...

אני יודעת,

אני אמנם לא דור שני

אבל כשהייתי בת שבע קיבלתי סבתא שם

והרבה שנים היינו שתינו בחדר אחד...

איך אפשר להכחיש את השואה

איך אפשר לומר שזה לא באמת קרה.

איך אפשר לצחוק בבית שההורים איבדו את כל משפחתם

ולאימי ז"ל היה מוזר לראות אותי צוחקת-היא לא קיבלה את זה

לכן בבית לא צחקתי אך בחוץ  חיפשתי את ההומור ואהבתי  את הצחוק.

הבערות הטפשות 

היטבת חידדת חצייך

היי ברוכה יקרה

תודה רבה איש יקר-היה ברוך אף אתה-יום נעים ממני

הזמן אינו מטיב עם זכרונות העבר  ואת עדיין סוחבת את שרידי המאורעות,

את המוות והאובדן, את הכאב הגדול, שיושב בפנים, כמו גוש תקוע בגרון.

כל שאת מחפשת , להיות קרובה לשמחה על מנת לדחוק את העצב.

כואב מאוד שיר ומטלטל, המילים חודרות ועוצמתיות..שתדעי ימים טובים מאלה

מרים יקרה..

בוקר נפלא ליום קסום ממני 

שמאי

תודה רבה שמאי יקר ואהוב למלותיך החמות

אשתדל לקיים את מה שביקשת כי דבריך נגעו מאוד לליבי

יום קסום לך איש אהוב ולאחותי המקסימה

בהמון המון אהבה

ממני מרים

את כותבת מילים היוצאות מהלב ונכנסות אל הלב.

אני כבת לניצולי שואה מאד מבינה לליבך.

 קראתי את סיפרך המשובח בעיון רב. וכתיבתך מעולה חודרת לנשמה של הקורא לאורך כל הספר.

יישר כוח על כתיבתך המשובחת-

 מידי פעם אני חוזרת וקוראת.

שבת שלום ומבורך- שבת של עונג ושמחה- לך ולכל יקירייך

 וכהרגלי אני שולחת חיבוקים אהובים לכפיר וחנה הנסיכים היפהפיים והמתוקים.

 באהבה רבה, רבה

 אהובה

על מאורעת השואה לא שמעתי במשפחתי. הורי הגיעו לארץ , כל אחד ממדינה אחרת עשר שנים לפני.

באניות עץ נרקב תמורת סכומי כסף אדירים הגיעו לארץ והם צעירים בגופם ולא בנפשם.

אבא שלי בא מיוגוסלביה אמא שלי מפולין.

גם לא שמעתי מהוריהם של חברי הילדות שלי בשכונה כשבאתי לביתם לשחק.

בן דוד של אבא שלי פרניו מיוגוסלביה עלה לארץ עשר שנים אחרי.

הוא עבר את השואה כמו בחיים מקבילים,  בקרואטיה, ממחנה עבודה למחנה עבודה ונשאר בחיים

הוא נשאר שם ונשאר בחיים למסור עדותו ב"יד ושם". ושיחק לו מזלו שעוד שנים לפני הוא נשא לאישה מי שלא הייתה יהודיה. וכאלה היו ידידיו ובזכות קשריהם ובזכות השתלותה של אשתו הוא ניצל. 

לא ספרו לי אבל אני ידעתי. ולא אני ולא בנותי לא צעדנו במצעד החיים בפולין . 

לא רוחי ומכאן גם לא רגליי לא נשאוני למקום ובזמן שלא היינו צריכים להיות שם.

הזכרון נשמר ואין סליחה.

לפחות תגיבי לי 

חנוכה שמח 

שבת טובה אהובה 

ושלוות נפש