סיפורים

הייתי אומר שסבטלנה נראתה אישה משעממת. לא יפה ולא מהודרת, סתמית שכזו. בעלה שמואל, שהיה אחד מידידי הרחוקים, היה חוזר ואומר: - אין אישה שאינה יפה. המשפט שאמר היה בעל משמעות מיוחדת, היות והאיש היה רופא נשים והבין, אני מניח, יותר מאיתנו לעומקן של נשים. שמואל היה מהלך בחבורתנו כטווס, כנראה על שום שנהיה לרופא. השמועות אומרות שרכש את התואר בתחבולה בברית המועצות מיד לאחר מלחמת העולם השנייה, בה שיוועו לרופאים. אשתו, סבטלנה, הייתה אחות רחמנייה במקצועה. בפולניה, לאחר המלחמה, הכירו במקום העבודה ונקשרו לעד.

כולנו, בחבורה, תמהנו איזה עניין מצא האיש המכובד באותה אישה שהיוותה רק רקע חיוור לבעלה. רמזנו לו על כך לא אחת והוא חזר ואמר: - אין אישה שאינה יפה- ורק הוסיף- השאלה באיזו סיטואציה היא נמצאת.

לאחר שנים של היסוסים רבים, הזמין אותנו שמואל לביתו למסיבת תחפושות לרגל חג הפורים. אשתו, כמו תמיד, נדחקה לפינה וכמעט לא הוציאה מילה. הפעם נראתה שונה, אך לא פחות מוזרה. כנראה התחפשה לאיזה בעל כנף. פניה חיוורות כסיד, עיניה והגבות היו מודגשות בשחור. שפתיה ופיה ואפה היו צבועים יחדיו בצבע כתום וגס.

החלק היותר משונה בגופה הייתה הכסות הלבנה שהגיעה עד הרצפה. על השמלה המשונה, באזור החזה, שם הוסתרו שדיה הענקיים, נתפרו פיסות בדים אליפטיות בגוונים: אדום, צהוב, תכלת ולבן. הבדים לא היוו חלק אינטגרלי לשמלה- רופפים היו ומתנופפים שעה שנעה עם התקרובת שהגישה לאורחים. כשהלכה נדמה היה כאילו צימחה כנפיים והיא עומדת להתעופף. זנב ארוך ולבן יצא משמלתה שבסופו נראה חור מוארך כמו פיית חליל.

שולחן האוכל התמלא בכל-טוב מהסוג המשובח. גם בקבוקי שיכר היו בשפע ומוסיקה לריקודים נשמעה ברקע. בזווית העיין ראיתי ששמואל מוזג שוב ושוב משקה לאשתו- כאילו ממלא את כרסה בשמחה. ואכן סבטלנה התעוררה לחיים חדשים- כמו הרגישה חופשיה. אפילו חייכה ורקדה כמה ריקודים סוערים עם בעלה.

כשליבנו היה טוב ביין, פנה שמואל לקהל ובקול מהוסס אמר: - עכשיו סבטלנה אהובתי. הגיש לה את המיקרופון ולמרבית ההפתעה נשף בכוח דרך חור שהיה בזנבה של בעלת הכנף. מיד החלה סבטלנה לזמר.

הייתי מעט בגילופין, אך מעודי לא שמעתי קול פעמונים שכזה. סבטלנה שרה במקצועיות שכזו, כאילו היא זמרת אופרה. שוב ושוב שמואל הישקה אותה ונשף בזנבה והיא שילהבה בצליליה את כולנו. היקפנו את בני הזוג במעגל של מחיאות כפיים וכשהבטתי בה מבעד עיניי גדושות האלכוהול, נכון אני להישבע שהיא אכן מעופפת מעל הרצפה.

אחר כך, כשהעניין התחפושת מיצה את עצמו, שמואל הפסיק לנשוף וסבטלנה נפלה אפיים ארצה ככלי חרסינה חסר תכלית שנשמט בכוונה. כנראה שנשברו כמה מעצמותיה. שאריות נוזלים שהכילה בבטנה קלחו על ריצפת השיש.

שמואל התכופף כמו בהילוך איטי וניסה לחפש לשווא את הדופק של אשתו. בקול בוכים אמר לנו: - תמיד ידעתי שאסור היה לי להראות לכם את יופייה וכוחה של האישה.

אחד-אחד עזבנו את הבית. זה היה היום האחרון שראינו את שמואל בחבורה שלנו.

תגובות