בגינה

יפהפיה ועצובה עולה בעיניי 

מן התמונות הללו שאתה מביט ומתנשם 

שבת טוב  יקר

יֵשׁ שׁוֹשַׁנִּים 

עִם לֵב שֶׁל אֶבֶן

וְיֵשׁ שׁוֹשַׁנִּים

עִם לֵב אָדָם

וּלְךָ כָּל כָּךְ בָּרוּר

אֵיזֶה שׁוֹשַׁנִּים

יֵשׁ לוֹ..

שיר עוצמתי כתבת יקי היקר, שושני ליבו הפכו לאבן ואותך זה מעציב עד דמעות.

שבת שלום ומבורך וחיבוק ממני

שמוליק

שמור שם למשמרת, כשהוא עטוף

כאב, רווי אכזבות. אלא שעתה הוא איכשהו מוגן. מיוחדת האנלוגיה הזאת ומכאיבה. 

.

רק השיש יכול להיות קר יותר משושני האבן .

להקפיא לתחייה לב דומם הממאן להיפרד מן האהבה, למרות 

הכאב - וואו!

חזק מאוד. ועצוב מאוד. ועדין-רגיש-כואב.

תודה רבה-רבה-רבה, יקי אהוב, משורר יקר לי מאוד. 

שלךָ, אתךָ, כל עוד, 

רבקה

---

והקור עולה מהם, 

הם צוננים כמו שושני האבן

והשיש של האגרטל בו הן שתולות.

הקור הזה מקפיא את הלב שעדין אוהב

ומגן עליו מפני הגעגוע 

ומצריבת דמעת האהבה.

והשיר הזה שלח מדקרת קור ללבי.

יקי יקיר לי

************

אפוף הלב כאב,

גדוש אכזבות,

ודמעות הגעגועים

מתגלות גם בפרחי

שושני אודם אבן.

שיר רווי כאב צרבת שירתך

וליבי איתך בזה הכאב

שאינו מרפה

כחלק ממך ...

חיבוק להמשך שבת טובה

בהערכה ואהבה גדולה

ממני

עליזה.