מתגעגעת

גַּעְגּוּעִים

עוֹלִים צָפִים

לְאוֹתָם הַזִּכְרוֹנוֹת

שֶׁל יְמֵי יַלְדוּת יָפִים

וְשֶׁל אוֹתָהּ 

הָאַהֲבָה הָרִאשׁוֹנָה

עַל הַסַּפְסָל בַּגַּן.

גַּעְגּוּעִים 

בְּלֵב מִתְעוֹרְרִים

לְיוֹם חָדָשׁ 

לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ

וּלְקַרְנַיִם שֶׁזּוֹכְרוֹת

אֵיךְ הָיְתָה

אָז אַהֲבָה

שֶׁבְּצִבְעֵי הַקֶּשֶׁת

הָיְתָה צְבוּעָה.

גַּעְגּוּעִים לְאוֹתָהּ אַחַת

לְאוֹתוֹ מַבָּט אוֹהֵב

לַנְּשִׁיקָה הָרִאשׁוֹנָה

וְהַלֵּב עַכְשָׁו

פָּשׁוּט כּוֹאֵב

מִגַּעֲגוּעַ.

מקסים אילה יקרה השיר שכתבת על הגעגועים שעולים וצפים בקרבך  על ימי ילדות בבגדד, על סוכריות וחוף החידקל ועל האוירה המיוחדת בחגים וגם על הקיבוץ והאבא המאמץ . אכן היו ימים אותם תמיד תזכרי ולהם תגעגעי.

לך במקום תגובה כתבתי שיר בהשראה.

שבוע טוב ומבורך

שמוליק

יש חיים  

הוא נותן לנו תחושה של משהו שלא בר הישג כבר 

אבל פעם היה הוא שלנו. 

תודה ושבוע טוב יקרה

החברת הנוער קיבלנו משפחות מאמצות

תודה וחנוכה שמח

עם האבא שלי זה סיפור אחר

.

פעמיים ילדוּת, יקרה, ואַתְּ לא יודעת לאיזו מהן אַתְּ מתגעגעת

יותר: 

אִם לילדוּת בבגדד, עִם הטיולים בחוף החידקל ואשכולות

התמרים המתוקים מדבש, 

אִם לילדוּת בקיבוץ, עִם האבא המאמץ ומשפחתו-משפחתך 

בקיבוץ. 

כן, אני מבינה, לא הרגשתְּ שייכת להם, בקיבוץ. ובכל זאת - 

מדַבר אליי מאוד ואהבתי מאוד-מאוד. 

תודה רבה-רבה-רבה, איילה יקרה!

שלךְ, 

רבקה

---

כי עזבתי בגיל צעיר

זה סוג של תלישות. תודה רבקה חביבה

.

הבנתי. 

תודה רבה שוב, איילה. 

רבקה

---

ריגש אותי השיר שלך אילה יקרה,

הגעגועים האלה שמתעוררים

האם זו הילדות המאושרת בבגדד

עם התמרים המתוקים מדבש, שאבא שלך הביא.

או זו בקיבוץ, שם הייתה לך משפחה מאמצת,

כמו שהיה אז נהוג בקיבוצים עם ילדי החוץ.

אמנם לא הרגשת שייכת אבל במבט לאחור

בכל זאת היה שם חום וקבלה.

ואין כמו הסוכריות שהאח הביא מהצבא,

הן היו הכי מתוקות כי הייתה בהן המון אהבה.

להיות ילד חוץ לא היה פשוט בגיל עשר וחצי

רק עד גיל 8 וחצי הייתי עם הורי