פצעי הזיקנה

הַזִּקְנָה בָּאָה
בְּלִי הַתְרָאָה מֻקְדֶּמֶת
נוֹתַר לֶאֱסֹף 
אֶת הַזִּכְרוֹנוֹת
אֶת הַגַּעְגּוּעִים
אֶת הָאֲהָבוֹת
וְאֶת הַכְּאֵבִים
וְלִטְמֹן אוֹתָם
עָמֹק בַּלֵּב

שיר עוצמתי כתבת יקי היקר, הזיקנה לא פוסחת על אף אחד ואת הזיכרונות ואת געגוע שומרים עמוק בלב.

שבת שלום ומבורך וחיבוק ממני

שמוליק

ממש תיאור גותי... לא אוסיף חוץ מאשר שבת שלום

בין פצעי הזקנה 

לבין תחושות הלב 

הוא תהומי 

ושם בפער הזה מתקיים עולם אחר נטול גיל 

והמציאות טופחת בעוז 

שבת טובה יקר

.

אוחחח... 

השיר עצמו נפרשׂ בין הבָּרוֹק לבין האימפרסיוניסטים והפּוֹסְט-

אימפרסיוניסטים. 

כתבתָּ ציור מהמם ונוטף כאב. 

"הַגַּעְגּוּעַ הַמַּחְלִיד" חותם אותו וכבר מוכן ל-פִּסּוּל. 

לקריאתי, אני רואה ציור עד סוף החלק הראשון (שֶׁל לִבִּי.) 

ופיסול מתחילת החלק השני (אַךְ הַמַּחַט, ...). 

במילים אחרוֹת: 

הגעתָ לדרגת מוחשיוּת נפלאה. 

והשיר נוגע ומעורר אסוציאציוֹת וזיכרונות, לא רק בגלל גילי.

תודה רבה-רבה-רבה, יקי אהוב, משורר יקר לי מאוד. 

שלךָ, אתךָ, תמיד, 

רבקה

---

כזה עוד לא כתבו לי 

"הגעתָ לדרגת מוחשיוּת נפלאה". 

את מדהימה יקרה! המון תודה! 

כל כך כואבות מילותיך ובסוף באה החלודה. כואב

הזיקנה מדומה בשיר זה לפצע פתוח המחייב תפירה עדינה. אך גם לאחר השימוש בחוטי הזיכרון וטלאי הרגשות נותר דימום געגוע שאינו מרפה. איזה דימויים עוצמתיים. 

ומתוך הבקעות הללו

תצמחנה ותעלנה אהבות חדשות

יקי יקיר לי

***********

תופר בחוטי זיכרון,

את העצב,

מטלא עד לכדי יריעה

ממיטב הזיכרונות.

המחט, ננעצת, פוצעת,

עושה שמות למעטפת האהבה,

נושרת לתוך געגוע

ההולך ומחליד ...

חזק ...  !!!!

יכולתי לחוש את הדקירות

ננעצות בבשרי.

כמה כאב וסבל בשירתך

בדימויים עוצרי נשימה.

אלוף  !!!

חיבוק לשבת בריאה וחמימה

חבר שלי ורק טוב לך

בהרבה אהבה והערכה

תמיד עליזה.