בסערה

גשם שוטף בחוץ ולא נרגע,

אין איש ברחובות, אפילו כלב אין.

אני חושב בראש, וודאי שהנהג נתקע..

בסערה כזאת, מי עוד מונית יתן?

שמיים מתלקחים בהבזקי ברקים,

רעם מרעיד את חלונות הבית.

נדמה שקערת כל הימים

הלילה התהפכה בעוצמתה הנוראית.

שעון על קיר אינו ממתין,

זמני אוזל אט אט בלי שוב,

דפיקה בדלת מקפיצה אותי,

אץ אל הכניסה, ראשי טרוף.

מולי ניצב איש לא מוכר

עם מטריה גדולה ומשקפיים,

מעיל ארוך וקובע קצת מוזר,

מבט תמים, חיוך קצר,

זוג מכנסי פקידים עם מגפיים.

שלום לך אדון נכבד,

על אף הסערה המשתוללת,

שם מחכה לך נהג,

סבלנותו גם היא אוזלת..

לחצתי יד לאיש ההוא,

רציתי להודות על דאגה.

אך עקבותיו כבר התאדו..

סליחה חבר?!

שלום, תודה..