עָנָן לָבָן

גַּם עֲנָנִים מִתְרַגְּלִים

לָאוֹר אוֹ לַחֹשֶׁךְ

כְּמוֹ הָיוּ הֵם אֲנָשִׁים

שֶׁפָּשׁוּט לֹא מְבִינִים

שֶׁנִּתָּן לְשַׁנּוֹת 

אֶת הַהֶרְגֵּלִים

אִם רַק רוֹצִים.

אִם בַּלֵּב קַיֶּמֶת אֱמוּנָה

גַּם אִם עֲנָנָה רוֹבֶצֶת

לֹא תֵּעָלֵם לָהּ הַתִּקְוָה

שֶׁנִּתָּן לְהַגִּיעַ אֶל הָאוֹר

גַּם אִם הָעֲנָנָה

צְבוּעָה אָז בְּשָׁחֹר.

אַל נְחַפֵּשׂ הֶרְגֵּלִים

אוֹ קִבָּעוֹן

וְאֶת הַלֵּב בְּאַהֲבָה

תָּמִיד צָרִיךְ לִטְעֹן

אֶת זֶה גַּם עֲנָנִים יוֹדְעִים

וְלֹא רַק אֲנָשִׁים.

שיר מהמם כתבת רבקה יקרה , האנלוגיה לאנשים ברורה ואם נדע לחבק את השינוי ולא את ההרגלים נוכל ביתר קלות  ולהגיע אל האור של חיינו.

שבת שלום ומבורך וחודש טוב

שמוליק

מרגש כתמיד עם שיר משלך מחמם לב ונפלא. אני לא חשבתי בזמן הכתיבה על ההשוואה לבני אדם, אך לאחר שקראתי שוב את תגובתך הבנתי שצדקת

 תודה רבה שמואל על השקעתך

מסתבר כי למצבים שפלי-רוח מתרגלים ויש אנשים שאינם רוצים לצאת ממצבם הנוכחי, גם אם גרוע הוא בבירור. 

על תגובתך. למרות שכשכתבתי את השיר, לא חשבתי על בני אדם. הבנתי זאת לאחר שקראתי תגובות לשיר. ואכן ישנם אנשים שאפילו לא מנסים לצאת אל האור

לעשות שינוי 

פילור על תגובתך. אכן בשיר בוחט הפחד משי וי, וכשכתבתי אותו הייתי בפני שינוי, אך לא זו היתה התכנית. זה רק יצא כך