החדר האחורי - סיפושיר
"הפלגתי" קצת, וזה מה שיצא..
הוּא יָשַׁב עַל הַבָּר.
הֵנִיחַ עַל הַמַּדָּף
אֶת צְרוֹר מַפְתְּחוֹת
הַמְּצִיאוּת,
שֶׁהִזְכִּירָה לוֹ אֶת הָרִיצָה
אַחַר מוֹתָרוֹת הַחַיִּים.
אֶת הַפֶּלֶאפוֹן כִּבָּה
וְתָחַב לְכִיס חֻלְצָתוֹ
הַבִּלְתִּי מְכֻפְתֶּרֶת,
שֶׁהִצִּיגָה קֻבִּיּוֹת שֶׁל
גֶּבֶר,
שֶׁבְּכָל רֶגַע שֶׁל פְּנַאי,
חַי כְּדֵי לְפַתֵּחַ שֶׁרִירִים
שֶׁל כִּבּוּשִׁים,
כְּדֵי לְהִתְעַנֵּג עַל הִתְעַלְּסֻיּוֹת
מִזְדַּמְּנוֹת.
"כּוֹסִית וִיסְקִי", הֵשִׁיב לַבַּרְמֶן,
שֶׁלֹּא הִצְלִיחַ לְהָסִיר עֵינָיו
מֵהֶחָזֶה הַגַּבְרִי הַמִּסְתַּעֵר
מִחוּץ לַחֻלְצָה אֶל
חַלְצָיו.
בִּלְגִימוֹת קְצָרוֹת
הִזְמִין עוֹד כּוֹסִית.
וְעוֹד, וְעוֹד,
וְעַד שֶׁרֹאשׁוֹ נִשְׁמַט עַל
הַבָּר.
שָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת אַחֲרֵי חֲצוֹת.
הַבָּר הִתְרוֹקֵן.
הָעוֹבְדִים סִיְּמוּ לְנַקּוֹת,
וּבֶרֶגַע שֶׁאַחֲרֵי נְעִילַת הַדֶּלֶת,
תָּמַךְ הַבַּרְמֶן בְּגוּפוֹ
וְהוֹבִיל אוֹתוֹ אֶל הַחֶדֶר הָאֲחוֹרִי,
הֵיכָן שֶׁהַסֶּקְס מְכַסֶּה אֶת הַקִּירוֹת
בִּרְגָעִים שֶׁל חֲשָׁקִים בִּלְתִּי נִשְׁלָטִים.
בַּבֹּקֶר הוּא מָצָא עַצְמוֹ
חָבוּק בִּזְרוֹעוֹתָיו שֶׁל הַבַּרְמֶן,
וְתָמַהּ - כֵּיצַד הִגִּיעַ לַחֶדֶר
הַנּוֹטֵף רֵיחוֹת שֶׁל תְּשׁוּקוֹת סוֹעֲרוֹת.
"אַתָּה לֹא הִפְסַקְתָּ לִשְׁתּוֹת..."
"וְ..." תָּמַהּ הַגֶּבֶר עִם הַחֻלְצָה הַפְּתוּחָה,
שֶׁהָיְתָה מוּטֶלֶת עַל מִסְעָד הַכִּסֵּא הָעֵירֹם בַּחֶדֶר.
"וְ..."
"הֵבֵאתִי אוֹתְךָ לְכָאן לִישֹׁן,
כִּי לֹא יָדַעְתָּ לְהָשִׁיב הֵיכָן אַתָּה גָּר..."
"וְ...?" הִתְעַקֵּשׁ הוּא לְהָבִין מַדּוּעַ הוּא עֵירֹם.
"וְ... הִפְשַׁטְתִּי אוֹתְךָ שֶׁיִּהְיֶה לְךָ נוֹחַ
וְהִשְׁכַּבְתִּי אוֹתְךָ עַל הַמִּטָּה..."
הוּא הִסְמִיק. וּקְצָת נִלְחַץ. וְשָׁאַל
"וְ... רָאִיתָ אוֹתִי עֵירֹם?"
"אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁכֵּן.. אִם הִפְשַׁטְתִּי אוֹתְךָ..."
"וְ... מַה עָשִׂיתָ?"
"המממ... לֹא מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד.. פָּשׁוּט..."
"עַד כַּמָּה פָּשׁוּט, בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי מֻפְשָׁט?"
"עַד שְׁ... לְמַעֲשֶׂה כְּלוּם... כִּי הָיִיתָ רָדוּם לְגַמְרֵי".
"מְעַנְיֵן..."
"מַה מְעַנְיֵן כָּל כָּךְ, אַתָּה לֹא זוֹכֵר כְּלוּם?"
"אֲנִי זוֹכֵר. וְזֶה מַה שֶׁמְּעַנְיֵן.
אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁמִּכַּמָּה כּוֹסִיּוֹת וִיסְקִי
אֲאַבֵּד אֶת הַכָּרָתִי?"
"לְמַה אַתָּה מִתְכַּוֵּן?" תָּהָה הַבַּרְמֶן הַנָּבוֹךְ,
שֶׁמָּא נִתְפַּס בְּשִׁמּוּשׁ בְּגוּפוֹ בִּזְמַן שֶׁנִּרְדַּם.
"אֲנִי כְּבָר שְׁבוּעַיִם מַגִּיעַ לְכָאן
רַק בִּגְלָלְךָ.
שְׁבוּעַיִם שֶׁחִכִּיתִי לָרֶגַע
שֶׁתּוֹבִיל אוֹתִי אֶל הַחֶדֶר הַזֶּה..."
"מַה...?"
"מַה, מַה? הֲרֵי חָשַׁקְתָּ בִּי בְּדִיּוּק כְּפִי
שֶׁאֲנִי הָיִיתִי חַיָּב לָחוּשׁ אוֹתְךָ..."
"רֶגַע, אָז...?"
"כֵּן, אֲנִי עֲדַיִן חָשׁ אֶת לְשׁוֹנְךָ
מִתְהַדֶּרֶת בְּטַעֲמָם שֶׁל אֵיבָרַי..."
הַבַּרְמֶן חָפַן פָּנָיו בְּכַפּוֹת יָדָיו
וְלֹא הִצְלִיחַ לְהוֹצִיא מִלָּה מִפִּיו,
בְּעִקָּר לֹא לְבַזְבֵּז אֶת הַטַּעַם הַשָּׁמוּר עַל לְשׁוֹנוֹ..
הַגֶּבֶר לָבַשׁ אֶת חֻלְצָתוֹ.
הַפַּעַם כִּפְתֵּר אוֹתָהּ עַד הַכַּפְתּוֹר הָאַחֲרוֹן,
וְהִסְתִּיר אֶת הַקֻּבִּיּוֹת הַמְּפַתּוֹת.
הִתְקָרֵב אֵלָיו, חִבֵּק אוֹתוֹ בְּהַצְמָדָה מַטְרִיפָה,
וּכְשֶׁעָמַד לְיַד הַדֶּלֶת, פָּנָה אֶל הַבַּרְמֶן:
"אָז... שֶׁאַמְשִׁיךְ לָבוֹא וְלַעֲשׂוֹת עַצְמִי שִׁכּוֹר,
אוֹ שֶׁאַתָּה בָּא אֵלַי הַבַּיְתָה...
לִצְמִיתוּת...?"
הַבַּרְמֶן שָׁעַט אֵלָיו וּנְשִׁיקָתוֹ הִבְהִירָה
שֶׁאֵין צֹרֶךְ לְהָשִׁיב לִשְׁאֵלָתוֹ.
"אֵיךְ הָיָה בָּעֲבוֹדָה הַלַּיְלָה?"
שָׁאַל הַגֶּבֶר שֶׁהִמְתִּין בְּלִי חֻלְצָה
לְשׁוּבוֹ שֶׁל הַבַּרְמֶן.
הוּא נִצְמַד אֶל הַקֻּבִּיּוֹת הַפּוֹעֲמוֹת
וּבִשֵּׂר לוֹ שֶׁעָזַב אֶת הָעֲבוֹדָה,
"כִּי מָצָאתִי אֶת שֶׁחָשַׁק בּוֹ גּוּפִי,
וְכָמְהָה אֵלָיו נַפְשִׁי."
וְהִבִּיט בּוֹ בְּעֵינַיִם זוֹלְגוֹת אַהֲבָה.
