הבכי הראשון

אֶל הָרֶגַע 

בּוֹ אֶל אֲוִיר הָעוֹלָם

יָצָאתָ

וְחֹם וְאַהֲבָה 

סְבִיבְךָ מָצָאתָ

וְאִמָּא  שֶׁבַּלֵּב

נִשְׁאֶרֶת

לְשָׁם רָצִיתָ לַחְזֹר

כִּי שָׁם נִמְצָא הָאוֹר.

עוד שיר נפלא כתבת יקי היקר. יש רגעים אותם אי אפשר לשכות ויש ורוצים אליהם לחזור ולחוש שוב מחדש את החום ואת האהבה .

שבת שלום ומבורך וחיבוק ממני

שמוליק

השתלשלות חיים באפך 

עד לרגעי יתמות 

כאב וחידלון החיים 

ומה שביניהם 

שבת טובה יקר ומיוחד

האהבה העצומה שקיבלת מאמך היא סוג של נחמה גם בימים אלה עבורך. הקשר המיוחד ביניכם מלווה אותך בכל יום ויום. 

מחבל הטבור

בכי ראשון

מוקף בחום ואהבה 

ועכשיו יתום אתה דומע לתוך הזכרונות 

כואבת איתך יקר 

כואב

מרגע הלידה..

אהבתי גם אני תוהה

למה ומתי היה הבכי הראשון

מלידה ועד אחרית

כאב

נתיבות החיים

שבת טובה וחמימה

.

הוֹ. 

הוֹ-הוֹ-הוֹ-!

התהליך שהדּוֹבֵר מעלה כאן הוא אתגר גדול ומייסר לַדּוֹבֵר 

עצמו: 

הוא נולד יום-יום מחדש כדי לשאת אֶת דּמוּת אִמּוֹ בְּיַתְמוּתוֹ. 

אוֹדֶה ולא אֵבוֹשׁ: 

השיר גדול עליי בכמה רמוֹת. 

בבית הראשון:

פּוֹתֵחַ בּדְמוּת הדוֹבֵר תלוי/משתלשל על חבל הטבור - ז"א:

ממש-ממש מן הרגעים הראשונים לחייו, - עִם הבכי הראשון, 

וממשיך במסכת זכרונותיו ושורשיו שיהיו ויחיו עד מותו. 

על הבית השני כתבתי לעיל, כתחילת תגובתי לשיר:

ניתן להבין שמטרת חייו של הדובר - אולי משימת חייו? - היא 

לשאת אֶת דמוּת אִמּוֹ ביתמוּתוֹ - במילים אחרוֹת: להשאיר אֶת

אִמּוֹ בחיים, אִתּוֹ, החל מיום היוולדו, עת אִמּוֹ ילדה אותו בעצב,

ועת טיפחה אותו בדמעותיה מאז ימי ילדותו. לשם כך, עליו

(על הדּוֹבֵר) להיוולד מחדש כל יום, בהמשך חייו, עד סוף חייו.

שיר נוגה ועוצמתי. דיבר אליי מאוד-מאוד. מאוד-מאוד.

ואהבתי אותו לא פחות. 

תודה רבה-רבה-רבה על חווית הקריאה, יקי אהוב, משורר יקר לי. 

אתךָ, תמיד, 

רבקה

---

נ"ב: תיקון ניקוד: 

שורה חמישית מלמעלה: צ"ל אֲוִירָתָּהּ (/ של רֵאשִׁית / ...)

תודה שוב, יקי יקירי. 

רבקה

---

ותודה על התיקון למרות שאני התכוונתי אווירתם של חיי..

.

אני יודעת, וכך הבנתי. אלא ש"יצא לךָ" עוד יותר טוב: 

"אוירתָהּ של ראשית חיי" . וטוב שכךְ! כי אחרי כן כתבתָּ על

ההמשך. 

<חיוך> <לב> 

רבקה

---

יקי יקיר לי

************

הבכי הראשון נטמע בזיכרונך

וזיכרון אם מטפחת שמורה

בליבך במסע חיים ועד כל סוף. 

להיולד כל יום מחדש,

כדי לשאת זיכרה

כמו צוואה בלתי כתובה

ירושת הלב,

קשר בלתי ניתן להתרה. 

השיר המהמם הזה, 

היכה בי פלאות. 

כמה עצב נושא, 

איזו כתיבה שמיימית, 

איזו התנסחות, תיאורים

חוויה לקרוא אותך חבר שלי. 

מחבקת לשבת יפה ומוארת

רק בריאות וטוב לך בחיים הללו, אמן. 

בהערכה ענקית ובהמונים

של אהבה

ממני עליזה. 

כה מעודדות ומחזקות תגובותייך.. 

המון תודה יקרה 

געגועים לאמא שלך - אתה מביט אל כל חייך, מרגע שבאת אל העולם ועד הרגע שנאלצת לשאת דמותה של אימך ז"ל ביתמותך. תודה רבה לך יקי היקר, שבת טובה.