כי בשדה אלייך באתי , עירום ועני

כל מה שנשאר לנו בסופו של יום, הם התוגה והזכרונות. כמה נעים לראות עוד מישהו שיכול לתאר גם את מה שאני לאטים מרגישה, דרך מבט עינו והלך רוחו.

עצב וזכרון מימים שלא ישובו. ואולי כעת נבנה הגשר?

פַּעַם הָיְתָה 

זוֹ אַהֲבָה

לָאִשָּׁה שֶׁהָלְכָה

בְּמָקוֹם עִם פְּרָחִים וְקוֹצִים

עַל אִמָּא אֲדָמָה

פַּעַם הָיָה 

זֶה יוֹם בָּהִיר

הַיּוֹם כְּבָר חֹשֶׁךְ

בָּנוּ שָׁם עִיר.

שיר מרגש וכואב מגעגוע כתבת יצחק היקר .כל מה שנותר לקוות שהיא תשוב בחזרה.

יום רביעי מבורך

שמוליק

ועמו גשמי הדמעות על הפרידה הזאת. לא בכדי זרוע שדה נפשך בכאב וגעגוע. 

זו העת להשליך 

להתרענן 

ואולי הלב יפתח לחדש 

רוח צעירה יותר 

שתחייה מילותיך היפות 

יום חמים יקר

מופלאה כתיבתך

.

הבית שלא היה לו, לדוֹבר ולאהובתו, 

והשדה שהיה להם והיום נעלם תחת הבנייה. 

והזכרונות. והריק. 

נוגע. מאוד. ואהבתי. מאוד. 

תודה רבה-רבה-רבה, יצחק יקר. 

<לב>

רבקה

---

לזכור את זו האהבה 

את הבגדים המפוזרים

כמה רגישות נוגעת כאן