הנקניק

אני לא יודע  אם אי פעם כתבת שיר שכה קרע את לבי כמו השיר הזה, יקי היקר. כאב העוני התמזג בגעגוע לימים ההם , הנפלאים - יגון הגעגוע.

נפלא.פשוט נפלא

הי זכרו ברוך

שומר עליך

אותו נקניק שלם שקנית לעצמך, הזכיר את אותו נוהג של אביך. מרגש עד דמעות השיר הזה. 

.

הוֹ. 

<לב> 

אין לי תגובה שתהלום אֶת גודל שירךָ ואֶת טיבוֹ, יקי יקירי. 

קטונתי. 

ואני מאושרת: קראתי, 

נכנסתי, 

חוויתי ככל שיכולתי אֶת אווירת בית ילדותךָ, 

רעבתי גם אני לאותו נקניק קסום, 

כאבתי והבנתי (קצת, כי לא-קל להבין ולחווֹת אֶת שאַתָּה

חוויתָ על בשרךָ),

והזדהיתי, 

ואני מודה לךָ מאוד-מאוד-מאוד על הקסם שהעליתָ בשיר 

הזה, 

ועל ההתרגשוּת שלי עכשיו, בתגובתי. 

רק טוב לךָ, יקי, ידיד אהוב, משורר יקר לי מאוד. 

שלךָ, אתךָ, כל עוד, 

רבקה

---

זִכְרוֹנוֹת מִיְּמֵי יַלְדוּת

כְּשֶׁאֹכֶל לֹא הָיָה בְּשֶׁפַע

וְנַקְנִיק הָיָה תַּחֲלִיף

הָרָעָב בַּלֵּב כְּאַב

אַךְ לֹא פָּגְעָה בְּאַהֲבַת הָאָב.

מרגש מאד שיר הזכרונות שכתבת יקי היקר , לא קל לגדל משפחה בת שבע נפשות כשהיד לא משגת לקנות בשר או עוף  וצריך להסתפק בנקניק.

עכשיו קנית נקניק ובליבך אביך ז"ל מחייך.

יהי זיכרו של אביך ברוך.

סופ"ש נעים

שמוליק

זכרון ילדות, 

אני מודה שקצת קשה לי להגיב,

היד קצת רועדת והדמעות מטשטשות.

אני רואה ילדים סביב שולחן האוכל

פרוסות דקות של לחם מרוחות בממרח

וההמתנה הזו, שאבא יפרוש את הנקניק,

פרוסות דקיקות שוות בעביין.

ואחר כך - טקס סגירת נייר הפרגמט עם הגומייה.

אבא לא עזב אותך, הוא תמיד איתך

אבא נמצא אצלך בלב.

מעלה זכרונות, געגועים - אתה קונה נקניק ואתה נזכר בתקופת ילדותך שאבא שלך קנה נקניק כתחליף לעוף ובשר שהוא לא יכל לקנות ואתה שוועת לאכול עוד פרוסה, והיום אתה מייחל שאבא שלך עוד יבוא. תודה רבה לך יקי היקר, ערב טוב ונעים.

ריגשת ברמות 

וכן בגיל שלנו לכולנו יש מן הזכרונות הללו 

והתמונה 

חיבוק לך יקר יקר

יש ודברים לא נמחקים מהתאים שלנו

וגם אצלי יש נתח ענק מזה הזיכרון 

הנקניק הנצחי שתמיד עשה לי טוב 

שבת נפלאה 

יקי יקיר לי

***********

איזה זכרון ילדות

נושא אתה בחובך. 

זיכרון החותך בבשר החי. 

התיאורים שלך

חודרים  מתחת לעור ופוצעים אותו

והדמעות שורפות בחתכים... 

וסבתא שלי הייתה מייבשת

במטבח על חוט דייג תיונים למיחזור.....  

שירתך המיסה ליבי

יפה מאין כמותה, 

הגם שנוגה היא. 

מחבקת לשבת מלכה חבר

לתגובתך הנוגעת והמנחמת..

והזיכרון הזה שלך, לא פחות כואב וזכור גם לי..

וסבתא שלי הייתה מייבשת

במטבח על חוט דייג תיונים למיחזור.....  

היה קשה אבל היינו הרבה יותר מאושרים