אי של שפיות / שרון נחום ועובד הישראלי
פרק שביעי
נעמדתי באחת, הרגשתי כאילו שפכה עליי כוס מים קרים, הרגשתי מנוצל ולא הייתי בטוח מה בדיוק היא רוצה.
יישרתי את בגדיי.
"אני חייב ללכת לעבודה", מיהרתי לצאת בטרם תהיה לה אפשרות להגיב.
בחוץ הסדרתי נשימותיי וניסיתי לעשות סדר במחשבותיי, אך ללא הצלחה.
כשהגעתי לבית החולים, ניגשתי מיד לבדוק מי הוא אותו שימי.
אדם, משותק חסר אונים נגלה אל עיניי, מבטו היה זגוגי בוהה אל התקרה ונראה זקן הרבה מכפי שהיה. רוק נזל מזווית פיו. זה היה אירוני, זקן שאוחז בכוח במעט החיים שנותרו בו לעומת רומי אשתו הצעירה, שופעת החיים.
איך יכלה אישה מלאת אנרגיות כרומי, ושופעת מרץ וחיות, להמשיך את חייה בריקנות שכזאת. מבלי שיהיה לה עם מי לדבר, מבלי שיהיה מי שיענג אותה בלילות. אולי משום כך הסתערה עלי.
החלטתי שהעניינים מסתבכים יותר מדי ואולי כדאי שאעשה הפסקה ואחשוב על הכול, לא התאים לי להיות מנוצל ומרומה ולהפוך בעל כורחי אב לילד שלא אוכל לגדל. הציק לי שאין אני יודע את המניעים האמיתיים של רומי כלפיי.
לאחר יום שלם של מחשבות במקום עבודה החלטתי שאני מפסיק את הקשר עם רומי ומנסה לשקם את נישואיי לטליה, הייתה לי הרגשה שאם אנהג אחרת, הכול יגמר בכי רע.
הגעתי הביתה כפי שהבטחתי בשעה שש, נשקתי לטליה שהופתעה על שפתיה והמשכתי לכיוון המקלחת, התלבשתי והרגשתי מן התרוממות רוח כזו, שאני סוף סוף לוקח שליטה על חיי. נסענו למסעדה, טליה הייתה מרוצה מהיחס החביב שהענקתי לה קודם והחלה להימרח עליי, היא דיברה ודיברה כל הערב ואני נמוגותי ונמוגותי מרגע לרגע, רומי לא יצאה מראשי ולו לרגע קל. הרגשתי שאני רוצה להגיד לטליה שאני הולך רגע להתפנות ולברוח לזרועותיה של רומי, כמובן שלא עשיתי זאת.
לא האמנתי שהסיוט הזה שנקרא יום נישואין הסתיים, הורדתי את טליה בבית ואמרתי לה שאני מוכרח לעבור בבית החולים כי שכחתי את סידור העבודה לשבוע הקרוב ומיד שמתי פעמיי, איך לא למושא אהבתי, רומי.
כשהגעתי אל ביתה ונעמדתי מול הדלת התחרטתי. אוי, מה אני עושה? למה אני מתאהב דווקא במה שאי אפשר? הרי היא לא רוצה אותי באמת ולא תרצה אותי כפי שאני רוצה אותה לעולם.
ואולי אינני מבין את כוונותיה? אולי כולה רוצה בי באמת ובתמים, ולא בגלל הילד.
כבר הושטתי את היד כדי לדפוק בדלת, אך ברגע האחרון הבחנתי בשעון. השעה הייתה כבר אחת לפנות בוקר ולא היה בכוונתי להעיר אותה בשעה שכזאת. טיפש הייתי, איך יכולתי בכלל לחשוב להגיע אל ביתה בשעה שכזאת? כפי הנראה השתבשה דעתי עוד קודם לכן, ולא מהיין, אלא מהפטפוט הטורדני הבלתי פוסק של טליה שהכה בי כמו אלת בייסבול שנחתה על ראשי.
כבר הסתובבתי ועמדתי ללכת כשלפתע הדלת נפתחה ורומי עמדה לבושה בכותונת לילה, מחויכת ומלאת שמחה מולי.
עמדתי מולה, ליבי הלם בחוזקה, נפעם מיופייה לא מצליח לומר מילה.
"ידעתי ששמעתי משהו... טוב שבדקתי"
"אהה, א.. אני הייתי בטוח שאת ישנה" גמגמתי.
"מה אתה עושה פה בשעה כזאת?"
לא ידעתי מה לומר לה, הרגשתי שאני מסתבך, מה אני בן שש עשרה שרץ לאהובה שלו באמצע הלילה. התחלתי לחשוב מה אני אומר לה, למה אני כאן..
אך היא פתרה לי את הבעיה, מבלי לחכות לתשובתי, התקרבה אליי בצעדי חתולה ונצמדה אליי, ממגנטת את שפתיה החושניות לשלי ופותרת אותי מלומר דבר..
הרמתי אותה, מבלי להתיק שפתיי ממנה וסגרתי אחרי את הדלת, היא לא איבדה זמן, ומיד כרכה את רגליה סביבי, מה שרק הדליק אותי יותר.
לא חשבתי על כלום, כל שרציתי כרגע, זה אותה, את רומי שמדליקה אותי שמרגשת אותי, נכנסתי לחדר השינה המפואר שלה והנחתי אותה על המיטה הענקית שהייתה מוצעת במצעי משי רכים, מסתכל על גופה המציץ אליי מבעד לבד השקוף קמעה, הסתכלתי בעיניה וראיתי את התשוקה המשכרת, הורדתי את חולצתי ונשכבתי עלייה מרגיש את פטמותיה מזדקפות רק למגע גופי עליה, הרמתי את כותנתה מעל לראשה והשארתי אותה בתחתוניה.
היא החלה ללטף את ירכיי כשהיא מצמידה את שדייה החשופות לגופי, המגע היה נעים, חם, מטריף, ידי החלה לטייל בתחתוניה מגלה חמימות לחה מתפשטת, נישקתי כל מקום בגופה, לא מפספס שום חלק, הגניחות שלה רק הגבירו את התשוקה שלי להתאחד איתה.
כך המשכנו שעות וכשלבסוף חדרתי אליה, גמרנו ישר שנינו יחד, רועדים מהעוצמה.
היא נרדמה מיד ואני חיבקתי אותה בזרועותיי, מלטף את שערותיה ומביט בפניה השלווים, הרגשתי מאושר כמו שלא הרגשתי מעולם.
© כל הזכויות שמורות למחברים.
