קעקוע

בְּעֶזְרַת קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ

וּבְעֶזְרַת  זְכוּכִית מַגְדֶּלֶת

אֶת הַגַּעֲגוּעַ 

שֶׁבְּלִבּוֹ לַאֲהוּבָתוֹ

נִסָּה לִצְרֹב אָז עַל יָדוֹ

וְלֹא בָּרוּר מָה כְּאֵב יוֹתֵר

הַגַּעֲגוּעַ אוֹ הַכְּוִיָּה

בְּשֶׁל אוֹתָהּ הָאַהֲבָה.

שיר מעניין כתבת צביקה  היקר. הגעגוע לאהובה צורב יותר מכוויה שנוצרת מזכוכית מגדלת וקרנים לוהטות.

שבת שלום וחג פורים שמח

שמוליק

חוזר אל משחק הילדים עם זכוכית המגדלת המכנסת את קרני השמש. ריח הבשר הנצלה מזכיר לו כי האהבה לעתים בוערת. בוערת מדי. ומביאה עמה גם געגוע, שלא קל לחוש אותו, גם מכאיב. 

גם אם שטותי הוא 

תזכורת כואבת 

קעקע חיוך

תזכורת

אש הגעגוע

.

טוב!

מעורב ירושלמי רגשי. 

תודה רבה-רבה-רבה, צביקה יקר. 

<לב>

רבקה

---

הוא חורך את הגעגוע בעזרת זכוכית מגדלת וקרני שמש,

ומגלה שזה צורב מאוד מאוד,

אך נוצר הקעקוע על בשרו, זה שאמור למחוק את געגוע האהבה,

אך כעת הוא צריך לבדוק את הנזק שנגרם.. 

חזק צבי.