אפסות האדם

זועק - את מביטה באיש היושב בכיסא גלגלים, למרות שמצבו בכי רע, הוא מנסה לשדר אופטימיות לסובבים אותו, עודו מאמין ומנגד ליבך רסיסי כאב, על אפסיות האדם למול החיים לנוכח מצבו. תודה רבה לך עליזה היקרה, שבת טובה. שלא נדא עוד כאב וצער. מזדקר שלמרות הכאב יש בקרבך גם הערצה אליו.

רגיש לליבי 

ליבי יוצא באוטומט אליהם 

תודה יקרה ואהובה על ליבך 

שבת טובה

בך ובנפשך עליזה יקרה!

איש בכיסא גלגלים מחובר לצינורות, 

מנסה להסביר את דבריו עם הידיים, כי כנראה לא מדבר ונשמע ברור,

והמראה שלו, שואב מתוכך את האנושיות שבך,

וכל נימייך מתמלאים רחמים וכאב,

במיוחד שאת רואה את הכיפה על ראשו,

ומתנחמת שלא איבד את האמונה. 

חזק ונפלא עליזה יקרה 

הַנֶּפֶשׁ וְהַנְּשָׁמָה

גְּדוֹלִים מֵהַחַיִּים

גַּם כְּשֶׁהַגּוּף בּוֹגֵד

אַשְׁרֵי הַמַּאֲמִין..

שיר עצוב ומרגש כאחד כתבת עליזה יקרה . לראות איש נכה מרותק לכיסא גלגלים ולדעת שבליבו תקווה והוא עדיין מאמין זה פשוט מרגש.

שבת שלום ומבורך

שמוליק

.

עליזה אהובה, יקרה,

העלית דמוּת חיה במלוא כאבהּ וייסוריהָ 

וברצונָהּ לשַׁדר "יש תקווה!" 

האיש הזה - רובנו מגיעים למצבו. 

מעטים מאוד זוכים למוֹת נשיקה. 

שירךְ אומר אֶת רגישותךְ ואֶת עדינותךְ למצבוֹ,

כפי שכתבתְּ: 

אפסוּת האדם בשפלותו ובגדולתו. 

תודה רבה-רבה-רבה לךְ על שירךְ, על מבטךְ,

ובעיקר: תודה גדולה מאוד על מי שאַתְּ!

<לב>

רבקה

---

כשאני שואלת תמיד לאן אנחנו רצים 

תודה שהבאת 

כה נוגה היא הזקנה, עת מתגלה אפסותו של האדם למול הרוח שעדיין לא נשברת. מכמיר לב המראה הזה. 

רוחו לא נשברת והוא לא נופל להיות איוב למרות המצב הקשה בו הוא נמצא , זה מקסים וזה מה שיציל אותו