פסיפס חיים

הַר הַזֶּבֶל

הוּא עֵדוּת לְכִשָּׁלוֹן

שֶׁל הַחֶבְרָה

שֶׁלֹּא חַסָּה עַל הַטֶּבַע.

גַּם עֵץ הַתָּמָר

שֶׁגָּדַל בְּצַד הַר הַזֶּבֶל

יוֹדֵעַ זֹאת,

וּפֵרוֹתָיו הָפְכוּ דְּמָעוֹת.

שיר מחאה על אוזלת היד של האדם בשימור כדור הארץ כתבת צביקה היקר , גם עץ התמר יודע זאת.

יום טוב ושקט

שמוליק

.

גם לי יש מחשבוֹת כאלה, בלי עץ התמר. 

האופטימיוּת יצאה לטיול ארוך, כנראה. 

ומוצדק, גם: כנראה. 

תודה רבה-רבה-רבה, צביקה יקר. 

רבקה

---

מצבור זבל עירוני-כמה חבל ומשחית את הנוף והטבע. אכן, מה ילמדו הארכיאולוגים בעוד שנים אודותינו בני האדם בתקופה המודרנית, חברת השפע והשחתת הטבע? 

כמה נוגע לשעתנו זו

טיפשות אובדן זבל נערם

אנושות מתכלה והעיקר שעץ התמר עוד נותר 

ואנשים עוד זורקים וזורקים 

עץ התמר בראש גבעת הזבל מסמל את החיים הניזונים מהפסולת האנושית. כתבת יפה בועט ונוקב 

הרי אנחנו לא מציאה גדולה 

בכל אופן מעידה על עצמי